שׁוּב הֵן, אוֹתָן הָעֵינָיִם,

בְּאַהֲבָתָן לִי הִבְרִיקוּ,

וְאוֹתָן הַשְּׂפָתַיִם – הִנָּן,

שֶׁאֶת חַיַּי לִי הִמְתִּיקוּ.

הִנֵּה הוּא הַקּוֹל הַמְצַלְצֵל,

קוֹל זֶה שְׁמֹעַ כֹּה אָהַבְתִּי!

רַק אָנֹכִי נִשְׁתַּנֵּיתִי,

אָדָם אַחֵר הִנֵּה שַׁבְתִּי.

בְּתוֹךְ זְרוֹעוֹת צְחוֹרוֹת, יָפוֹת,

בְּאַהֲבָה חָבוּק אֶל לְבָבָהּ

אֲנִי נָח, וְנִלְחָץ עָתָּה

בְּרֶגֶשׁ קֵהֶה וּבְלֵב דָּוֶה.