
הָיֹה הָיָה אָדָם שֶׁקָנָה לוֹ מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ שִׁשָׁה כִּכְּרוֹת־לֶחֶם. שְׁאָלוֹ יְדִידוֹ:
– אַתָּה אוֹכֵל אֶת כֻּלָם?
– לֹא וָלֹא – הֵשִׁיב הָאִישׁ – בְּאֶחָד אֲנִי מִשְׁתַּמֵשׁ, אֶחָד מְבַזְבֵּז, בִּשְׁנַיִם פּוֹרֵעַ חוֹב וּשְׁנַיִם מַשְׁאִיל.
אָמַר הַיָדִיד:
– שֶׁמָא תַּסְבִּיר לִי זֹאת?
הֵשִׁיב הָאִישׁ:
– אֶחָד אֲנִי אוֹכֵל, אֶחָד מוֹסֵר לְחוֹתַנְתִּי, שְׁנַיִם נוֹתֵן לְהוֹרַי שֶׁהֶאֱכִילוּנִי וְאֶת הַשְׁנַיִם הַנוֹתָרִים אֲנִי מַעֲנִיק לְבָנַי, שֶׁיַחֲזִירוּם לִי לְעֵת זִקְנָתִי.