עא “וַיִּקַּח משׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות יג, יט) – שָׁנוּ חֲכָמִים: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְווֹת עַל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְווֹת. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אָשֵׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, הָלַךְ משֶׁה אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרָה לוֹ: אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת עָשׂוּ לוֹ מִצְרִים וְשִׁקְּעוּהוּ בְּתוֹךְ נִילוּס הַנָּהָר, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מֵימָיו. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים לְפַרְעֹה: רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תֵצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם – הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף, אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן, עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת.
הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל שְׂפַת נִילוּס וְצָוַח וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. תֵּן כָּבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַשְּׁכִינָה מְעֻכֶּבֶת לְךָ, יִשְׂרָאֵל מְעֻכָּבִים לְךָ. אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ, וְצָף וְעָלָה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה – וּנְטָלוֹ משֶׁה.
רַ' נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל קְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים, אָמַר: יוֹסֵף, הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל; אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, נְטָלוֹ משֶׁה וֶהֱבִיאוֹ אֶצְלוֹ.
וְכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִים זֶה עִם זֶה, וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מָה טִיבָם שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? אָמְרוּ: אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. – וְכִי מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לְהַלֵּךְ עִם שְׁכִינָה? – אָמְרוּ: קִיֵּם זֶה כָּל מָה שֶׁכָּתוּב בָּזֶה (סוטה יג ע“א־ע”ב; מכילתא דר“י בשלח, פתיחתא; דב”ר יא; תנחומא בשלח ב).
חֲבִיבוֹת – אהובות.
בִּזָּה – לקיחת רכושם של המצרים.
נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר – נותרה מדור יורדי מצרים (בראשית מז, יז).
כְּלוּם – האם.
אַשִּׁפים – קוסמים.
אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת – כי נשבעו ליוסף שיוציאו את עצמותיו עמם.
צָוַח – קרא בקול.
הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה – הגיע הזמן לקיים את השבועה.
מְעֻכֶּבֶת לְךָ – מתעכבת בגללך.
נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ – פטורים מלקיים אותה.
מְפַעְפֵּעַ – מבעבע במים, מבצבץ.
קָנֶה – צמח מים שמשקלו קל.
נְטָלוֹ – לקח אותו.
נִזְדַּעְזַע – רעד (וכך זיהה אותו משה).
אָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה – ארון הברית, ובו לוחות הברית.
מָה טִיבָם – מה הם.
וְכִי מָה דַּרְכּוֹ – האם אפשר להוליך יחד גופת מת וארון קודש? קִיֵּם זֶה וגו' – שיוסף קיים את כל המצוות.
*
עב “וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות יג, יט) – מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלִסְטִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְמַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, נָטְלוּ קַנְקַן אֶחָד וְשָׁתוּ. הֵצִיץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הַמַּרְתֵּף, אָמַר לָהֶם: יֶעֱרַב לָכֶם, יְבֻשַּׂם לָכֶם, יִמְתַּק לָכֶם! שְׁתִיתֶם אֶת הַיָּיִן – הַחֲזִירוּ אֶת־הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים: מְכַרְתֶּם אֶת יוֹסֵף – הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִמְקוֹמָן (בר"ר פה, ג).
מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ – ממשילים עליו משל.
לִסְטִים – שודדים.
נָטְלוּ – לקחו.
הֵצִיץ – הביט.
יְבֻשַּׂם לָכֶם – ינעם לכם (בשל ריחו המבושם של היין).
שְׁבָטִים – בני ישראל.