טו “וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ” (שמות יג, כא) – וְכַמָּה עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? שִׁבְעָה עֲנָנִים, אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, כָּל הַנָּמוֹךְ מַגְבִּיהוֹ וְכָל הַגָּבוֹהַּ מַשְׁפִּילוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מִישׁוֹר, וְהָיָה מַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים לִפְנֵיהֶם, מְכַבֵּד וּמְרַבֵּץ לִפְנֵיהֶם (מכילתא דר"י בשלח, פתיחתא; במ"ר א, ב).
עַנְנֵי כָּבוֹד – עננים פלאיים שליוו את בני ישראל במסעיהם במדבר.
רוּחוֹתֵיהֶם – צדדיהם.
הַנָּמוֹךָ – כגון הוואדיות.
מַשְׁפִּילוֹ – מנמיך אותו.
מְכַבֵּד וּמְרַבֵּץ – מטאטא ומרטיב במים לסילוק האבק.
*