קא “הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי” (תהלים לט, ה) – אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי”; אָמַר לוֹ: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, שֶׁאֵין מוֹדִיעִין קִצּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. – “וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא”? – גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, שֶׁאֵין מוֹדִיעִין מִדַּת יָמָיו שֶׁל אָדָם. – “אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי” – אָמַר לוֹ: בְּשַׁבָּת תָּמוּת! – אָמוּת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ: כְּבָר הִגִּיעָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בִּנְךָ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלוֹא נִימָא. – אָמוּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר לוֹ: “כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאֶלֶף” (שם פד, יא) – טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
בְּכָל יוֹם שַׁבָּת הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתּוֹ לָמוּת, עָמַד מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְפָנָיו וְלֹא יָכֹל לוֹ, שֶׁלֹּא פָּסַק פִּיו מִמִּשְׁנָתוֹ. אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ? הָיָה שָׁם גַּן מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, בָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְעָלָה וְנִעֵר בְּאִילָנוֹת. יָצָא דָּוִד לִרְאוֹת, הָיָה עוֹלֶה בְּמַדְרֵגָה, נִשְׁבְּרָה הַמַּדְרֵגָה תַּחְתָּיו וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ וּמֵת (שבת ל ע"א־ע"ב; קה"ר ה, י).
קִצִּי – סופי, המועד המדויק של שעת המיתה.
“מִדַּת יָמַי” – מספר שנות חיי.
“מָה חָדֵל אָנִי” – באיזה יום של השבוע אמות.
בְּאֶחֶד בְּשַבָּת – ביום ראשון (ולא בשבת), כדי שיוכלו לעסוק כראוי בהספד ובקבורה.
הִגִּיעָה – הגיעה זמנה.
מְלוֹא נִימָא – עובי שערה.
עֶרֶב שַׁבָּת – יום שישי.
אֶלֶף עוֹלוֹת – מלכים א ג, ד.
יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – ואין מלאך המוות יכול לפגוע באדם העוסק בתורה.
נִעֵר – טילטל והשמיע קול רחש.
נִשְׁבְּרָה הַמַּדְרֵגָה – ופסק לזמן קצרצר מלימוד התורה.
*
קב הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מֻטַּל בְּחַמָּה, קָרָא שְׁלֹמֹה בְּנוֹ לַנְּשָׁרִים וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהֶם, שֶׁלֹּא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ (רו"ר ג, ב).
מֻטָּל בְּחַמָּה – בשמש, מפני שמת בשבת (ראו בקטע הקודם) ואין לטלטל את המת ביום זה.
אֲגַפֵּיהֶם – כנפיהם.
תֵּרֵד – תכה בעוצמה.
*
קג “וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת” (דברי הימים א יד, יז) – יָצָא לוֹ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם. וּמַהוּ מוֹנֵיטוֹן שֶׁלּוֹ? מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן. (בר"ר לט, יא).
מוֹנֵיטוֹן – מטבע עובר לסוחר ועליו חקוקות דמויות.
מַקֵּל וְתַרְמִיל – סמלי הרועה (ראו קטע פא).
מִגְדָּל – מגדל דויד, סמל השלטון.
*
קד אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד וְכֻלָּם בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ. וְכֻלָּם מִסְתַּפְּרִים קוֹמֵי וּמְגַדְּלִים בְּלוֹרִית הָיוּ, וְכֻלָּם יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מְהַלְּכִים בְּרָאשֵׁי גְּיָסוֹת. וְהֵם הֵם בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִים שֶׁל בֵּית דָּוִד, שֶׁהָלְכוּ לְהַבְעִית אֶת הָעוֹלָם (קידושין עו ע"ב).
יְלָדִים – צעירים (בצבאו).
בְּנֵי יְפַת תֹּאַר – שאמותיהן היו נוכריות שנשבו בידי בני ישראל במלחמה.
מִסְתַּפְּרִים קוֹמֵי וגו' – תספורתם כדרך עובדי עבודה זרה: קצוץ מלפנים ושיער מרובה מאחור.
קְרוֹנִיּוֹת – עגלות.
גְּיָסוֹת – אנשי צבא.
בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִים – אנשים אלימים.
לְהַבְעִית – להבהיל ולהפחיד.