קסט מְרֹאדַךְ־בַּלְאֲדָן עוֹבֵד לַחַמָּה הָיָה וְהָיָה רָגִיל בְּכָל יוֹם לֶאֱכֹל בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת וְיָשֵׁן עַד תֵּשַׁע. כֵּיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה בִּימֵי חִזְקִיָּה יָשַׁן לוֹ, וְעָמַד וּמָצָא שֶׁהוּא שַׁחֲרִית. בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת כָּל עֲבָדָיו וְאָמַר לָהֶם: הִנַּחְתֶּם אוֹתִי לִישֹׁן כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה? אָמְרוּ לוֹ: הַיּוֹם הוּא שֶׁחָזַר. אָמַר לָהֶם: וְאֵי זֶה אֱלוֹהַּ הֶחֱזִירוֹ? אָמְרוּ לוֹ: אֱלוֹהָיו שֶׁל חִזְקִיָּהוּ. אָמַר לָהֶם: וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ גָּדוֹל מֵאֱלוֹהַי? אָמְרוּ לוֹ: אֱלוֹהַּ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ גָּדוֹל מִכָּל אֱלוֹהוּת שֶׁבָּעוֹלָם. מִיָּד – “בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ” (ישעיה לט, א), וְכָתַב: “שָׁלוֹם לְחִזְקִיָהוּ הַמֶּלֶךְ וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם וְשָׁלוֹם לֶאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל”. לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הַסְּפָרִים לֹא נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו דַּעְתּוֹ, אָמַר: לֹא עָשִׂיתִי כְּהֹגֶן, שֶׁהִקְדַּמְתִּי שְׁלוֹם חִזְקִיָּהוּ וְעִירוֹ לִשְׁלוֹם אֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל; עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלוֹשׁ פְּסִיעוֹת לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים וְכָתַב אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכָתַב תְּחִלָּה: “שָׁלוֹם לֶאֱלֹוהַּ הַגָּדוֹל וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם וְשָׁלוֹם לְחִזְקִיָהוּ”. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עָמַדְתָּ מִכִּסַּאֲךָ וּפָסַעְתָּ שָׁלוֹשׁ פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדִי – אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנֶיךָ שְׁלוֹשָׁה מְלָכִים, שַׁלִּיטִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵם: נְבוּכַדְנֶאצַּר וֶאֱוִיל מְרֹאדַךְ וּבֵלְשַׁאצַּר (תנחומא כי תשא, ה; אסת"ר ג, א).
מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן – מלך בבל.
עוֹבֵד לַחַמָּה – לאל השמש.
שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת – לאחר שחלפו רבע משעות האור.
עַד תֵּשַׁע – עד שחלפו שלושה רבעים משעות היום.
כֵּיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה – בשעה שחזרה השמש אחורנית, כאות שניתן לחזקיהו (ישעיה לח, א־ח).
עָמַד וגו' – התעורר וראה שבוקר הוא, וחשב שישן כמעט יממה שלמה.
הַיּוֹם – השמש.
נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו דַּעְתּוֹ – נרגע.
נְבוּכַדְנֶאצַּר וגו' – מלכים ב כד, יא; שם כה, כז; דניאל ה, א.