בַּלַּיְלָה כְּמוֹ זֶה אִם הָיָה עוֹבֵר אֶת בְּשָׂרֵךְ

רַעַד כְּאִלּוּ סִיּוּט פִּלַּח אֶת שְׁנָתֵךְ

יָכֹלְתִּי לָקוּם וְלָלֶכֶת בְּשֶׁקֶט אֶל הַמִּטְבָּח וְלִכְתֹּב לָךָ

שִׁיר שֶׁיְּשִׁיבֵךְ אֵלַי בַּבֹּקֶר

לֶאֱסֹף אֶת גַּל הָאַהֲבָה הַגּוֹאֵה הַזֶּה שֶׁבּוֹ אַתְּ לֹא יוֹדַעַת

כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ וְתִקְרְאִי אוֹתוֹ מָחָר

וְעַכְשָׁו בַּלַיְלָה הַזֶּה בְּתֵל אָבִיב הַמַּפְצִיצָה

אֲנִי קָם אֶל הַמִּטְבָּח מַעֲלֶה בּוֹ אוֹר וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת

הַתִּינוֹק בּוֹכֶה בַּבַּיִת מִמּוּל וְאֶת קוֹל אִמּוֹ הַטּוֹבָה

מַרְגִּיעָה אוֹתוֹ וַאֲנִי מְוַתֵּר עַל קוֹלוֹת הַמִּזְמוּז לְמַטָּה

בָּרְחוֹב וְעַל הַשִּׁעוּל וְעַל הַנְּחִירָה וְעַל שִׂיחָה בַּסָּלוֹן

הַמְּרֻחָק, עַל צְפִירַת מְכוֹנִית, עַל נַהֲמַת הַמָּנוֹעַ, עַל

הָרְדְיוֹ הַחוֹלֵף, עַל הַמָּטוֹס בַּחֹשֶׁךְ וַאֲנִי מְנַפֶּה אֶת

הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ, אֲפִּלּוּ אֶת נְשִׁימָתֵךְ. אֶשָּׁאֵר רַק עִם

צִוְחַת הָעוֹלָלִים בְּמַעֲרַב בֵּירוּת.

רָחְקְנוּ מְאֹד זֶה מִזּוֹ בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת,

לַמְרוֹת הַהַסְכָּמָה הַפּוֹלִיטִית הַמְּלֵאָה בֵּינֵינוּ. כְּמוֹ

צַפְנוּ מִן הַיַּבָּשָׁה וָהָלְאָה עַל שְׁנֵי קְרָעִים שֶׁל אֲדָמָה.

בַּבֹּקֶּר לֹא אָשִׁיב אוֹתָךְ אֵלַי

וְלֹא תָּשִׁיבִי אוֹתִי אֵלַיךְ. כְּמוֹ זָרִים נִשְׁתֶּה אֶת הַקָּפֶה

בַּבֹּקֶּר. כַּמָּה מְאוּסָה פִּתְאֹם אַהֲבָתֵנוּ. בְּמֶרְחַק יְרִיָּה

מֵהַמַּטֶּה הַכְּלָלִי בְּמֶרְחַק זַעֲקַת תְּחִנָּה מִן הַחַיָּל

הָעוֹבֵר בַּכְּבִישׁ

27.7.82