צִפּוֹר לָהּ חוֹלֶפֶת,

בַּתְּכֵלֶת חוֹצָה,

לִפְנֵי חַלּוֹנִי לִי

הִשִּׁירָה נוֹצָה.

צִפּוֹר, עוּפִי עוּפִי,

עוּף, עוּף, עוּף! –

אֲנִי אֲצַפֶּה פֹּה

לִבְנִי הָאָהוּב.

כְּמוֹ הַצִּפּוֹר כֵּן

בְּנִי הִתְעוֹפֵף,

וְלִי הוּא הִשְׁאִיר פֹּה

רַק דֶּמַע נוֹטֵף.

הַדֶּמַע, נְטוֹפָה,

טִיף, טִיף, טִיף! –

יֵדַע שָׁם בְּנִי אֵיךְ

צַעֲרִי לִי מַכְאִיב.

אֶקַּח הַנּוֹצָה לִי,

מִכְתָּב לוֹ אֶכְתֹּב,

וּלְוַאי מֵרָחוֹק עוֹד

אוֹתי יֶאֱהֹב.

מִכְתָּב, צֵא לַדֶּרֶךְ,

צֵא, צֵא, צֵא! –

יֵדַע שָם בְּנִי כִּי

לִבִּי פֹּה יוֹצֵא!