לַיְלָה. וַאֲנִי עַל מִטָּתִי. הָרוּחַ

מִתְדַּפֶּקֶת בַּשְּׁמָשׁוֹת, בָּאֲרֻבָּה בּוֹכָה הִיא.

לְךָ, יַלְדִּי, הַנָּד בַּמֶּרְחַקִּים וְלֹא יָנוּחַ,

יִקְרְאוּ חֲלוֹמוֹתַי שֶׁבַּחֲשָׁאִי.

הֵד שֶׁל צְעָדִים… אֲנִי קוֹפֵץ כְּנַעַר.

מִי זֶה בָּא? – הָרוּחַ בַּשְּׁמָשׁוֹת דּוֹפֶקֶת.

הוֹ, חֲלוֹמוֹתַי, כְּמוֹ יוֹנִים בַּסַּעַר

כָּךְ הֵם מְהַגִּים בְּפַחַד וּבְשֶׁקֶט.