אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל.

וְאוּלָם

כְּשֶׁאֶגְדַּל עוֹד יוֹתֵר,

אֶגְלֹף לִי בַּסַּכִּין שֶׁל שַׁבַּת־קֹדֶשׁ

בַּחוּץ, בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל הַשּׁוּק,

סֻלָּם

גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מֵחֻדֵּי הַתִּפְלָה.

הַיְּהוּדִים עַל הַגַּגּוֹת וְעַל־פְּנֵי הַכְּבִישִׁים

יַעַמְדוּ מַחֲרִישִׁים

לַמַּרְאֶה הַנִּפְלָא,

לֹא יַחְדְּלוּ מִלִּתְמֹהַּ:

הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אֵיךְ נַחוּם בְּנוֹ שֶׁל אִיצִיק

עוֹלֶה וְעוֹלֶה וּמַגְבִּיהַּ,

עוֹד מְעַט לַבּוֹרֵא הוּא יַגִּיעַ.

וַאֲנִי עַל הַסֻּלָּם הַגָּבוֹהַּ

אַתְחִיל בַּחֲצוֹצֶרֶת לִתְקֹעַ

וְאַשְׁמִיעַ

בְּאָזְנֵי אֱלֹהִים אֶת הַטַּעֲנָה:

– מִפְּנֵי מָה בּוֹכָה אִמָּא שֶׁלִּי בַּלַּיְלָה?