בַּשִּׁעֲמוּם הָרָב / שאול טשרניחובסקי

יֵשׁ גִּיל שֶׁאֵינוֹ גִיל, יֵשׁ יוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹם!

יֵשׁ יוֹם הַבָּא כְּבֹא יְלֵל עֲרַאִי שֶׁל פַּנְטֵר

וּכְאַחֲרוֹן שִׁיר וּצְלִיל בִּפְסִיקַת נִימֵי-פְסַנְתֵּר,

קוֹל נִקְטָף בְּאֵין-הַסּוֹף, קוֹל גּוֹסֵס בְּרַחֲבֵי-תְהוֹם,

וְעַד גְּמַר הַצְּלִיל לֹא בָּא – עוֹד יָלִין אִתּוֹ תֹּם!

וְכָל דַּק וָדַק שֶׁבּוֹ בָּא מֵצִיק לָךְ וּמְקַנְתֵּר;

דַּק יִרְדֹּף דַּק, דַּק – דָּק, כִּמְטַפְטֵף מִתּוֹךְ צַנְתֵּר:

“חַכֵּה, וּסְבֹל וּשְׁמָע! חַכֵּה, וּסְבֹל וָדֹם!”

" וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ יוֹם – הַנֶּצַח הוּא וַחֲלָלוֹ

עִם צַעֲרוֹ הַמַּר בַּעֲקֵבוֹ וּבִגְלָלוֹ,

כִּי הִקְרִים, לָבַשׁ עוֹר עַד כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ בּוֹ.

וְהַשִּׁעֲמוּם הָרַב בָּא חוֹרֵק שֵׁן לִקְרָאתוֹ…

וּכְבַלַּע רִיק הָרִיק וְכִלָּה בּוֹ חֲמָתוֹ,

יִתְרוֹקֵן גַּם הַלֵּב לְמִתְמַהְמֵהַּ בֹּא.

אודיסה 1919