כָּל־כָּךְ דּוֹמֵם כָּל־כָּךְ זוֹמֵם וּצְהֹב־הַלֹּעַ

בְּעֶרֶב זֶה הַכְּרָךְ – בֵּית־אֵל בְּאֵין־אֱלֹהַּ.

וְהָאָדָם – כְּעֶצֶם בַּגָּרוֹן הָעֲנָקִי:

לֹא לְהָקִיא

וְלֹא לִבְלֹעַ.

הוּא רָץ – וּרְאוּ: עוֹמֵד הוֹזֶה.

וְהוּא דוֹבֵר וְרָן – שִׁמְעוּ: אִלֵּם לָנֶצַח.

כְּאִלּוּ הוּא־לֹא־הוּא הֵבִין כִּי אֵי־בָּזֶה

נִשְׁלֶפֶת הַסַּכִּין שֶׁנּוֹעֲדָה לְרֶצַח.

סַכִּין הַחֲרָדוֹת – בְּרֶמֶז.

וּפָשׁוּט:

סַכִּין בַּגָּב מִיַּד אָדָם רוֹצַחַת.

וְקוֹל קוֹרֵא: "עֲמֹד! בְּכָל אֲשֶׁר תָּשׁוּט

בְּעַרְבֵי כְּרָךְ אוֹרֵב לְךָ הַפַּחַד."

“עֲמֹד! עֲמֹד!”

שׁוֹאֵג אֵלָיו הַפַּחַד.

“חֲמֹד! חֲמֹד!”

מִתְגַּעְגַּעַת יָד.

וְהוּא רוֹצֶה פִּתְאֹם לִמְנוֹת אֶחָד־אֶחָד

הַשְּׁסָה־וּרְמָח שֶׁלּוֹ שֶׁהֵם כֹּה הֲדוּרִים בְּיַחַד

וּוַדָּאִים מְאֹד.

אַךְ הוּא עוֹמֵד.

כָּל עֶלְבּוֹנוֹת הַיּוֹם אֲשֶׁר מְאֹד אָרַךְ

בָּאֲפֵלָה פִּתְאֹם הִבְשִׁילוּ.

מַה דְּמוּת אָז יְשַׁוּוּ לוֹ בְּעַרְבֵי הַכְּרָךְ?

וּמַה מָּשָׁל עָלָיו יַמְשִׁילוּ?

אוּלַי כִּדְמוּת שִׁכּוֹר: עוֹדוֹ מִתְלַעֲלֵעַ

וּלְפֶתַע פָּג יֵינוֹ – וְהוּא פָּצוּעַ וְעָשׁוּק.

אוּלַי כִּמְשַׁל לֵיצָן הַמִּתְמַקְיֵן וּמִתְפָּרֵעַ

וּלְפֶתַע יַעֲמֹד: כְּבָר נִתְרוֹקֵן הַשּׁוּק.

אוּלַי כִּמְשַׁל אִיּוֹב.

אוּלַי כְּמֶלֶךְ לִיר.

יֵשׁ דִּמְיוֹנוֹת לָרֹב

בְּהֶגְיוֹנֵי הַשִּׁיר.

יֵשׁ אֶלֶף דִּמְיוֹנוֹת

אֲבָל אֶחָד הָאוֹת

תָּמִיד אֶחָד: בּוֹדֵד עַד הִשְׁתַּגֵּעַ

עַד אֵין־אוֹנִים עַל פְּנֵי הָרִיק לְהִשְׂתָּרֵעַ

וְכָךְ לִבְכּוֹת לִבְכּוֹת לִבְכּוֹת.

תָּמִים!

כְּאִלּוּ לֹא נִרְמַז: "הַכֹּל פֹּה מְטֻמָּר

וּמִתְגַּלֶּה פִּתְאֹם בְּדוּ־מַרְאִית־וְכֶוֶן."

הוּא אֶת בָּתָּיו בָּנָה בֵּטוֹן (לִסְתֹּם בִּכְיוֹ הַמָּר)

אַךְ מִכָּל קִיר תִּזְעַק הָאֶבֶן.