“הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה!”

וּמִי הִשְׁאִיג בִּי אֶת הָרֶנֶן?

סָבִיב סוּפָה־סוּפָה־סוּפָה

וְלֹא אֶרְאֶנָּה.

וְקוֹל קוֹרֵא: סֹב דְּמֵה לִצְבִי!

דַּלֵּג עַל שׁוּר! קַפֵּץ עַל סֶלַע!

בְּרֶכֶב אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

אֶרְאֵךְ עוֹלָה לִקְרַאת הַפֶּלֶא.

מִצּוּק אֶל צוּק סַהֲרוּרִי

פֹּה יְדַדֵּנוּ צַו הַפֶּלִי.

“אַיֵּךְ?!”

אָכֵן יָדַעְתִּי: זֶה שִׁירִי

לִקְרֹא “אָ־אוּ!” אֶל אֵין־עוֹנֶה־לִי.