לד אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כָּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵח עָלָיו – מִיָּד נִשְׂרָף (סוכה כח ע"א).
פּוֹרֵח עָלָיו – מתעופף מעליו.
נִשְׂרָף – מעוצמת הלימוד.
*
לה תַּרְגּוּם שֶׁל תּוֹרָה – אֻנְקְלוֹס הַגֵּר אֲמָרוֹ מִפִּי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ; תַּרְגּוּם שֶׁל נְבִיאִים – יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל אֲמָרוֹ מִפִּי חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סְתָרַי לִבְנֵי אָדָם? עָמַד יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאָמַר: “אֲנִי הוּא שֶׁגִּלִּיתִי סְתָרֶיךָ לִבְנֵי אָדָם. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל”. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת תַּרְגּוּם שֶׁל כְּתוּבִים – יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: דַּיֶּךָּ!
מָה טַעַם? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֵץ מָשִׁיחַ (מגילה ג ע"א).
תַּרְגוּם – לשפה הארמית.
רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ – ראו להלן, קטעים פו–קכה.
חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי – אחרוני הנביאים.
פַּרְסָה – כארבעה ק"מ.
בַּת קוֹל – ראו קטע לב.
סְתָרַי – רמזים לענייני משיחיות וסוד, אשר ראוי להסתירם ולא לגלותם ברבים.
מַחֲלוֹקוֹת – בעקבות פרשנויות שונות ומנוגדות לעניינים העולים מספרי הנביאים.
מָה טַעַם? – מדוע?
קֵץ מָשִׁיחַ – בספר דניאל נרמז המועד שבו יגיע המשיח, ודבר זה לא ראוי לגלותו לבני אדם.
*
לו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּנָיו נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה, עָמַד וְכָתַב נְכָסָיו לְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל. מָה עָשָה יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל? מָכַר שְׁלִישׁ וְהִקְדִּישׁ שְׁלִישׁ וְהֶחֱזִיר לְבָנָיו שְׁלִישׁ. בָּא עָלָיו שַׁמַּאי בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ. אָמַר לוֹ: שַׁמַּאי, אִם אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מָה שֶׁמָּכַרְתִּי וּמָה שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי – אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מָה שֶׁהֶחֱזַרְתִּי; וְאִם לָאו, אִי אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מָה שֶׁהֶחֱזַרְתִּי. אָמַר: הֵטִיחַ עָלַי בֶּן עֻזִּיאֵל, הֵטִיחַ עָלַי בֶּן עֻזִּיאֵל!
אָמַר רַ' יוֹסֵי בֵּי רַ' בּוּן: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל הִדִּירוֹ אָבִיו מִנְּכָסָיו, וְעָמַד וּכְתָבָם לְשַׁמַּאי. מָה עָשָׂה שַׁמַּאי? מָכַר מִקְצָת וְהִקְדִּישׁ מִקְצָת וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה אֶת הַשְּׁאָר, וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וִיעַרְעֵר עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת יוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת וּמִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד זֶה (בבא בתרא קלג ע"ב–קלד ע"א; ירושלמי נדרים ה, ו).
כַּשּׁוּרָה – בדרך הישר.
כָּתַב נְכָסָיו – הוריש את רכושו.
מָכַר שְׁלִישׁ וגו’ – שליש מכר לצרכיו, שליש נתן למקדש, ושליש נתן לבניו של אותו אדם.
בָּא עָלָיו שַׁמַּאי וגו’ – להתרעם על שהחזיר שליש לבנים, בניגוד לצוואת האב.
לְהוֹצִיא – לקבל חזרה.
הֵטִיחַ עָלַי – השיב לי דברים בלשון בוטה וגבר עלי.
בֵּי רַ’ – בן ר'.
כך הָיָה מַעֲשֶׂה – ולא כפי שסופר עד כאן.
הִדִּירוֹ וגו’ – נדר שבנו לא ייהנה מנכסיו.
עָמַד – אביו של יונתן.
נָתַן לו – ליונתן.
מִיַּד זֶה – מיד יונתן.
*