חָלַמְתִּי אֶת שִׁירַת הַזָּמִיר,
וּשְׂחוֹק אוֹר וּצְלָלִים בַּשְּׂדֵרוֹת,
וּתְלֻנַּת הַמַּעְיָן בְּקוֹל טָמִיר
וּנְשִׁיקוֹת שְׁפָתַיִם בּוֹעֵרוֹת.
חָלַמְתִּי עֵינַיִם־שָׁמַיִם,
מַה־גָּדְלוּ, מֶה־עָמְקוּ, מַה־יָּפוּ!…
בָּהֵן נָשְׁקוּ אוֹר וְצֵל עַרְבַּיִם,
לִי תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ נִשְׁקָפוּ.
מיכאלובקה 1895