עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.
עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.
בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר
אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.
בַּשָּׂדֶה אֲנִי נוֹסֵעַ;
מְצַלְצֵל הַזּוֹג דִּין־דִּין…
בַּמֶּרְחָב הַמִּשְׂתָּרֵעַ
חָשְׁנִי פַּחַד־מִסְתּוֹרִין.
–“אוּץ, רַכָּב!” – "לִי כֹּחַ אַיִן:
הַסּוּסִים עָיְפוּ מְאֹד.
שֶׁלֶג־עָף חוֹדֵר לָעַיִן,
הַדְּרָכִים כֻּסּוּ גְּבָעוֹת.
בְּוַדַּאי, אָדוֹן, נִתְעֵינוּ
מִן הַדֶּרֶךְ. וְאוּלַי
הַשָּׂטָן מְסוֹבְבֵנוּ
וּמַתְעֵנוּ, אַלְלַי!
הִסְתַּכֶּל־נָא: שֵׁד מִשַּׁחַת
בִּי יוֹרֵק וּמִתְעַלֵּל
וְעַכְשָׁו – דּוֹחֵף לְפַחַת
אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
שָׁם – בִּדְמוּת עַמּוּד־שֶׁל־דֶּרֶךְ
נִזְדַּקֵּר וְנִסְתַּלֵּק;
שָׁם – כִּשְׁבִיב חָלַף בְּזֶרַח
וְאָבַד בְּחֹשֶׁךְ רֵיק.
עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.
עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.
בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר
אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.
מַר מִנְּשֹׂוא טִלְטוּל פָּרוּעַ…
וּפִתְאֹם הַזּוֹג נָדַם;
הַסּוּסִים עָמְדוּ… “מַדּוּעַ?”
– “עֵץ אוֹ זְאֵב שָׁם הִפְחִידָם”
הַסּוּסִים נוֹחְרִים מִפַּחַד;
קוֹל־סוּפָה מוֹסִיף לִזְעוֹק.
נָס הַיְצוּר, אוּלָם יִזְרַח עוֹד
בְּרַק עֵינָיו לְמֵרָחוֹק.
הַסּוּסִים פָּסְקוּ מִנַּחַר.
שׁוּב רָצִים הֵם – דִּין־דִּין־דִּין!
מַה־זֶּה? צָץ בִּשְׂדֵה־הַצַּחַר
אֵיזֶה כֶּנֶס־מִסְתּוֹרִין.
בְּאוֹר־סַהַר, אוֹר דָּלוּחַ,
סוֹבְבוֹת־מִתְרוֹצְצוֹת,
כַּעֲלֵי־הַסְּתָו בָּרוּחַ,
לְהָקוֹת שֶׁל מִפְלָצוֹת.
מַה עוֹשׂוֹת כָּל אֵלֶּה יַחַד?
מַה פֵּרוּשׁ יִלְלָתָן?
הֲקוֹבְרִים פֹּה שֵׁד־מִשַּׁחַת –
אוֹ יַשִּׂיאוּ בַּת־שָׂטָן?
עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.
עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.
בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר
אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.
בְּעוּפָם בִּמְרוֹם־רָקִיעַ,
הַשֵּׁדִים חָגִים סְבִיבִי;
וְהַיֶּלֶל הַמַּזְוִיעַ
מְקָרֵעַ לְבָבִי.