כ"ו בניסן תש"ח – 5.5.1948

בישיבה השניה של מועצת העם

אם המצב בימים האחרונים בתל־אביב עלול להשכיח מאתנו, שעדיין אנחנו חיים בתנאי מלחמה, הרי גורל ישיבת המועצה הזאת מזכיר לנו, שהמלחמה עוד נמשכת. החברים הירושלמיים, שבגלל היעדרם אתמול, היינו מוכרחים לדחות להיום את המועצה, לא יכלו להגיע לצערנו הרב גם היום. לפי שעה יש רק אפשרות אחת לבוא מירושלים – בדרך האוויר. ובגלל המצב בגוש עציון, שיש בו מספר לא־קטן של פצועים, והיו דרושים אווירונים להביא לשם צרכי־רפואה וגם להוציא משם פצועים – לא יכולנו להעמיד את האווירונים הדרושים לרשות חברי המועצה ומנהלת־העם בירושלים כדי שיגיעו הנה. אנחנו מקווים שיעלה הדבר בידנו מחר – אם כי אין שום בטחון בכך. אנו חיים בתנאים לא־נורמאליים, אתמול היה גוש עציון, ולא ידוע מה עלול להיות מחר.

ולפיכך אין אנו יכולים, לדאבוננו, לפתוח בעבודה, כי יש דרישה תקיפה וגם מוצדקת מהחברים שבירושלים, שלא נתחיל בעבודה בלעדיהם. והדבר נוגע לא לחברים אחדים אלא לשנים־עשר חברים, כמעט שליש ממועצת העם. יש לפני כולכם החומר שרצינו לדון בו היום. שקלנו אם להתחיל בדיון, והגענו לידי מסקנה שכבוד המועצה וכבוד חברינו בירושלים דורש שלא נתחיל בבירור בלעדיהם, ולכן החברים הנוכחים מתבקשים לקחת אתם את החומר לעיון. אני כבר חושש היום להגיד שנתכנס מחר, אם כי הסיכויים למחר הם אולי טובים מאשר היו אמש, אבל אין לי בטחון גם במחר. ובכן, ישיבת המועצה נדחית לזמן בלתי מסויים. כשרק נדע שהחברים באים – נודיע על כך באופן מיוחד וּנכנס בלי דיחוי את המועצה. צר לנו מאד, אך קורים עכשיו דברים קשים יותר. בזה נסגרת ישיבה קצרה זאת.