שְׁנָתִי כְּבֵדָה מְאֹד, אֲנִי יוֹדֵעַ.

אוּלַי אַהֲבָתִי שָׁם מִתְהַפֶּכֶת

בְּיִסּוּרַי? אוּלַי.

וּבְנִי — אוּלַי מוֹעֵד בֶּאֱסָרַי.

מוֹעֵד וָקָם? אֵינִי שׁוֹמֵעַ.

אֲבָל בַּבֹּקֶר אֲנִי יוֹדֵעַ

כִּי שׁוּב הָיְתָה בִּי יַד־הַסְּעָרָה:

עֵינַי שְׁמוּטוֹת כְּמוֹ קִרְעֵי־חוּטִים

וְכַפּוֹתַי מְחֹרְכוֹת־בָּרָק.

אַהֲבָתִי? אַתָּה, אוּלַי אַתָּה? לֹא.

אִישׁ לֹא יִקְרַב אֵלַי עַכְשָׁו.

יָדַי כְּבֵדוֹת מְאֹד, אֲנִי יוֹדֵעַ.