בַּבֹּקֶר אֲנִי יוֹצֵא הַחוּצָה
וּמְנַסֶּה אֶת שְׁמֵךְ:
אַחַתשְׁתַּיִםשָׁלשׁ… אַחַתשְׁתַּיִםשָׁלשׁ…
הָרוּחַ בָּאָה בְּמַשַּׁב כְּנָפַיִם;
הַהֵד יוֹרֵד וּמְקַנֵּן
בֵּין הֲבָרוֹתַיִךְ.
בָּעֶרֶב אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה
וּמְנַסֶּה אֶת שְׁמֵךְ:
אַחַת… אַחַת… אַחַת…
הַלַּיְלָה בָּא, עוֹנֵד כְּתָרִים שֶׁל אוֹר;
כָּל טַעֲמֵי קוֹלִי
חוֹזְרִים מִן הַמַּרְאָה.
לֵילוֹת חֶשְׁוָן טַל מְשִׁיבִים
(אַחַת שֶׁלִּי)
וְצָרִיךְ לְנַסּוֹת בֹּקֶר, בֹּקֶר.