(1916 – שוודיה)

נולד באולסהאמר בשוודיה ב־6 ביולי 1859 – מת ב־20 במאי 1940.

הוא היה בן משפחת אצילים ממוצא גרמני. מטעמי בריאות נאלץ להפסיק את לימודיו בסטוקהולם ועבר לאיטליה. שם השתלם בציור. ב־1881 היה תלמיד האקדמיה לאמנות בפאריס, נדד בארצות אירופה וחזר לשוודיה ב־1887. שנה אחר שובו פירסם את קובץ שיריו הראשון, הדוגל בהחייאת הרומנטיקה בשוודיה. יצירתו הראשונה הגדולה בפרוזה היא “אנדימיון” (1889). אחרי כן חיבר את “האנס אלינוס” (1892), הכתוב מקצתו בחרוז ומקצתו בפרוזה. גיבור הסיפור חסר המולדת מחפש את היופי בדורות שונים. “קארל ה-12 וחייליו” (1898), רומן היסטורי גדול, “סנקט גיאורג והדרקון” (1900), קובץ סיפורים קצרים. ה"פולקונגים" (1905–7) מוקדש לראשית הנצרות בשוודיה. הוא פירסם גם דברי הגות בשני כרכים “רעיונות ותמונות” (1899), ו"ימים ומאורעות" (1909). עשרים שנה אחר פירסום ספרו “שירים” (1895) פירסם “שירים חדשים” (1915), שביצר לו מקום בין חשובי ומשוררי ארצו.

פרס נובל לספרות הוענק לו “לאות הכרה בחשיבותו כנציג תקופה חדשה באמנות”.

היידנשטאם זכה להערצתו הנלהבת של העם השוודי, אשר אהבו והתגאה בו. הוא בן האצולה בכל רמ"ח איבריו, ואף כי ספג השפעות חזקות מבחוץ נעשה לסופרה הלאומי של שוודיה וסימל בפרנסוס השוודי את האצולה הסגורה והמסוגרת, שומרת המסורת. מוצא המשפחה בשלזוויג־הולשטיין, אולם היא כבשה לעצמה מקום נכבד בשוודיה, והיה לאל ידה להעניק לבנה היחיד חינוך משובח ביותר. נפשו הרגישה של הנער ספגה בצימאון את אגדות מולדתו. כשהצעיר יצא למרחקים לתהות על תרבות העולם, יכול היה לעשות זאת ללא טרחה יתרה. שעה שרוב בני אדם לומדים את תרבותן של מצרים, של אתונה ורומא מתוך ציורים גרועים, זכה היידנשטאם בעודו בגיל שבע עשרה לבקר בעריסות התרבות הקלאסית וליהנות מיפי בנייני השיש המופלאים של האקרופוליס ומעוז ממדיו האדירים של הקולוסיאום הרומאי. השוודי הצעיר ביקר באיי הומרוס והפנה את דמיונו הפורה כלפי המזרח כדי לשוב להעשירו בתמונות ואגדות. כמעט שאין סופר מודרני אחד שניתן לו לגדול במסיבות נוחות מאשר במסיבות שהקיפו את היידנשטאם. כשפירסם את כרך שיריו הראשון ב־1888 בשם “דרכי נדודים ושנות נדודים” כבר הספיק לבקר לא רק בדרום אירופה, באסיה הקטנה ובמצרים, אלא שהה במשך שנתיים בבית הספר המפורסם לאמנויות בפאריס.

כרך שיריו הראשון השפיע על הקהל השוודי, כאילו הוגש לו צרור פרחים מגן הפרחים של המזרח. היידנשטאם נעשה לסמל הרומאנטיקה הלאומית השוודית, אשר עליה הגן בויכוחים מרים מפני הנטוראליזם הקר של סטרינדברג. מתוך מגמה לגרש את ההרהורים הקודרים חיבר את הרומאן המזרחי החינני “אנדימיון”. יצירתו הגדולה בעלת שני כרכים, הכתובה בחרוזים ובפרוזה, “הנס אלינוס”, מושפעת גם מאגדות אהסוורוס וגם מאגדות פאוסט. היצירה המונומנטאלית מעידה על דמיונו הנדיר, על נטיתו לפילוסופיה ועל ידיעותיו המעמיקות בשטח ההיסטוריה. ביצירה זו הוא מעלה על נס את היופי ורואה בו את הערך האנושי העליון העולה בהרבה על המדע. בתקופה מאוחרת יותר אין שירתו נזקקת אל נושאים ממרחקים, אלא היא מושפעת מן האגדות הסקנדינביות העתיקות. שוב אין רצונו להיות נע ונד חסר־מנוחה – “הנס אלינוס” – אלא סמל האדם השוודי האוהב בהתלהבות עמוקה כל שעל אדמה של מולדתו וכל פרח צנוע בתוכה. אהבת המולדת הקלאסית שנתעוררה בליבו מתגלמת במצבה אדירה באפוס בפרוזה, שנושאו קארל השנים עשר ופרשיו. גם עלילות הויקינגים מעוררות את דמיונו והוא מנציח את מאבקם של הנסיכים השוודיים הדבקים במסורת הקדומה עם המלכים שהכניסו עצמם בעול הנצרות. ימיה הסוערים של ראשית המאה העשרים שוב מעוררים בו את הנימה הלירית ובשנת שתים למלחמה העולמית הראשונה מפרסם הוא את כרך שיריו האחרון. הוא פונה אל בני מולדתו בצליל של האהבה הנעלה ביותר למולדת משנוכח לדעת, שהרעיונות הזרים חודרים עמוק למולדת ומסכנים אותה. המשורר חש, שעליו להרים את קולו נגדם. כך העניק לספרות השוודית את ההימנון הדומה בהרבה לפרק תהילים, הימנון שנעשה לתפילתו הלאומית של כל שוודי. הוא פתח כאזרח העולם וסיים כפטריוט שוודי נלהב. מלבד פעילותו בשטח הספרות היפה חיבר גם מסות ופעל גם בשטח הפוליטי.