שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בִּימֵי־קֶדֶם, בַּמֶּרְחַקִּים,

הָיֹה הָיְתָה עִיר.

אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים

לְפָנִים גָּרוּ שָׁם;

אֲזַי חָיוּ חַיֵּי־אשֶׁר,

אֲזַי הָיוּ עָם.

עָם, שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו

זָבָה חָלָב, דְּבָשׁ;

עָם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת

נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ.

אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה

עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל;

וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם

עָלוּ עָבֵי־צֵל.

וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם

גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר…

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים

עַם הִתְיַשֵּׁב זָר;

וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים, נָעִים;

נְתוּנִים בִּידֵי־צָר.

הַרְבֵּה מֵאוֹת שָׁנִים נָדִים

הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם;

אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא –

וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עָם.

כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ

בְּיוֹם־הָאַף הַלָּז,

כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻלָּם

לִהְיוֹת עוֹד עַם עָז.

כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם

כַּאֲרִי נֹהֵם אִישׁ,

שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ

אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ;

אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת־אַרְיֵה:

״מִי לָעָם – אֵלָי!״

אָז יָרִיעוּ כֻלָּם, כֻּלָּם:

״הַמָּשִׁיחַ חָי!״

אָז יָעוּפוּ חִישׁ כַּבְּרָקִים

דֶּרֶךְ מֶרְחַב־יָם

אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה

שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם;

וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ

כֻלָּם אֶל הָעִיר…

עַתָּה שְׁכַב וִישָׁן, בֵּן יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר…