הֶעָנָן! הָאַחֲרוֹן 

מִמְּבוּכַת הַסּוּפָה.

עֲרִירִי עַל תְּכֵלֶת 

הַשַּׁחַק תָּעוּפָה. 

עֲרִירִי תַלְבִּישָׁה 

הַטֶבַע צַלְמָוֶת; 

מִיָּדְךָ יוֹם בָּהִיר 

מִתְעַטֵּף עַצָּבֶת. 

זֶה עַתָּה מִסָּבִיב

כִּסִּיתָ הַשְּׁחָקִים. 

וּבְמֵזַח־חַשְׁמַלָּה 

אִפְּדוּךָ הַבְּרָקִים¹ .

זֶה עַתָּה קוֹל רַעַם

בַּגַּלְגַּל הוֹצֵאתָ 

וְהָאָרֶץ הַצְמֵאָה 

מֵי־גֶשֶׁם הִשְׁקֵיתָ. — 

חֲדַל־לָךְ! הִסָּתֵר!

הָעֵת הִתְהַלָּכָה 

הָאָרֶץ שָׂבֵעָה . 

הַסוּפָה בָרְחָה —

וְהָרוּחַ הַמְסַלְסֵל 

חֲצִיר הַשִּׁבֹּלֶת

עַל צַוָּאר יִרְדָפְךָ 

מִשַּׁפְרִיר־הַתְּכֵלֶת!