בִּרְכַת הַפְּרֵידָה / מרדכי צבי מאנה

(לאוהב דבק מאח ש. ציז הי"ו)

הִנֵּה עַד נֵצַח לְךָ לִבִּי הִקְדַּשְׁתִּי,

כִּי אוֹהֵב כָּמוֹךָ עוֹד לֹא פָגַשְׁתִּי,

וּבִבְרִית אַהֲבָתְךָ הֵן אִכָּבֵדָה;

עַתָּה רִגְשׁוֹתַי מִמְּךָ לֹא אַסְתִּירָה,

וּלְבָרֶכְךָ עַתָּה כִּנּוֹרִי אָעִירָה,

טֶרֶם חִישׁ מַהֵר מִמְּךָ אִפָּרֵדָה.

אַךְ כִּנּוֹרִי פִּתְאֹם נֶאֱלַם דּוּמִיָּה,

כִּי לִבִּי בִי סוֹעֵר, רוּחִי הוֹמִיָּה,

רַק בְּרָכוֹת אֶלֶף לְךָ יֶהְגּוּ כִלְיוֹתַי;

עַל עֹנֶג לִי תַתָּה הֵא לְךָ תּוֹדָתִי,

עַל אַהֲבַת לִבָּתְךָ הֵא לְךָ נִשְׁמָתִי,

כִּי לִבְּךָ הֵן יַעַן אֶל קוֹל רִגְשׁוֹתַי! –

הֲיֵה בַטּוֹב,

שָׁנִים לָרֹב,

שִׂישׂ וּשְׂמַח,

עֲלֵה וְהַצְלַח!

ה' מנחם אב, תרמ"ג. ווארשא.