כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים –

אֶחָד מֵסֵב אֶת פָּנָיו

וְיוֹצֵא הַחוּצָה אֶל הָעֶרֶב.

סוּס לָבָן בָּעֲרָבָה, אוֹ נַחַל

חוֹמֵק לוֹ בֵּין סְלָעִים קוֹדְרִים.

אֶחָד מְדַבֵּר, אוֹ עוֹמֵד לְדַבֵּר,

לֹא שֶׁזֶּה מְשַׁנֶּה.

מָה שֶׁמְּשַׁנֶּה הוּא זֶה –

עַכְשָׁו עֶרֶב.

לֹא הָיִיתִי כָּאן זְמַן רַב.

מַשֶּׁהוּ מְשׁוֹרֵר בָּעֵשֶׂב.