עַל עֲרוּגוֹת הַגָּן, בְּנוֹף טָלוּל וָחָם
פִּרְחֵי-אוּלַי גָדְלוּ רַעֲנַנִּים;
כַּטּוֹב בַּגַּנָּנִים יָדַעְתִּי לְטַפְּחָם,
כַּטּוֹב בַּגַּנָּנִים!
וְלַיְלָה בְּלֵילוֹ – זָקִיף עַל הַמִּשְׁמָר
בְּשַׁעֲרֵי הַגָּן לְלֹא לֵאוּת
סַכּוֹתִי עַל צִיצַי בִּפְנֵי רוּחָהּ הַקַּר,
רוּחָהּ שֶׁל וַדָּאוּת.
אַךְ הִיא מָצְאָה סוֹדִי וַתַּעֲרִים עָלַי,
אַךְ הִיא שָׁקְדָה מְאֹד עַל גְּזַר-הַדִּין;
לָתֵת כְּבֵית-עָלְמִין אֶת גַּן שַׁעֲשׁוּעַי,
לָתֵת כְּבֵית-עָלְמִין.
תרפ"ח