“צְעָקָה בִּדְמוּת אֶלִיפְּסָה / מֵהַר אֶל הַר / נוֹדֶדֶת”

פדריקו גארסיה לורקה

הַפִּנָּה הַשּׁוֹקֶקֶת שֶׁלּוֹ בְּקָפֶה טוֹרְטוֹנִי

מְדַשֶּׁנֶת זְמַן שֶׁהָיָה חַף מִשְּׂרִיטָה.

אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת שֶׁיִּשָּׁאֵר כָּאן.

מָה יָפֶה רִקּוּד הַצוֹעֲנִי

קִינַת רוֹמַנְסֵרוֹ מִקַּרְקָעִית, מְלוֹא עוֹלָם לְבַדִּים וְאֹחַ.

אַל תֵּלֵךְ מִכָּאן, פֶדֶרִיקוֹ. שׁוֹמְרִים לְךָ וְעָלֶיךָ.

הוּא יָשַׁב שָׁם תָּמִיד לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים בִּסְפָרַד.

כְּשֶׁפָּרְצָה, שָׁב לְאַרְצוֹ בִּגְזֵרַת גּוֹרָל מְבִישָׁה.

עַכְשָׁו גַּם שֻׁלְחָן יָכוֹל לְחַכּוֹת עַד בּוֹשׁ, תּוֹקֵעַ רַגְלַיִם בָּרְצְפָּה.