וְאוּלַי צָרִיךְ לָמוּת כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ מִן הַתֹּהוּ,

לְהִכָּתֵב לְחַיִּים בָּהָפוּךְ וּבַמְּשֹׁעָר,

לִמְחֹק מִלִּים מִשָּׂפָה נְגוּפָה

“המוות היכה בהם, בלי לשאול לגילם, כי אשמים היו בהיותם ילדי ארמניה”.

מתוך “הם נפלו”, שארל אזנבור, 1975)

“מִישֶׁהוּ נָכַח וְנָכַח כָּאן וְאַחַר נֶעֱלַם לְפֶתַע וְנֶעֱדַר בְּעִקְשׁוּת”

ויסלבה שימבורסקה

סְלִיחָה שֶׁנִּבְצָר מִמֶּנִּי לְלַוּוֹתְךָ, אַבָּא, אֲבָל

עֲסוּקָה עַכְשָׁו, וְהָאָרֶץ עֲצוּבָה לֹא יוֹדַעַת נַפְשָׁהּ, וְשׁוּב

מַטְבִּיעָה בְּמִצְחוֹ סִימָן

שֶׁיַּנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשִׁי כְּמוֹ פַּעַם.

“יש סדק בכל דבר. זאת הדרך של האור להיכנס”.

לאונרד כהן

“גְּדוֹלִים כִּבְרֵכוֹת וּשְׁקוּפִים הָיוּ הַיָּמִים כִּי הָיִינוּ יְלָדִים.”

דוד פוגל