בְּיָמַיִךְ, אִמָּא, נָפְלוּ רִבְבוֹת חֲלָלִים מִיַּד אָדָם.

רַק הַטֶּבַע לֹא סָטָה מִמַּעְגָּלוֹ וְנָתַן

שְׁאֵר כְּסוּת, וְעוֹנָה בְּעוֹנָתָהּ פָּרַט לְמַטְבְּעוֹת עֹדֶף.

עַכְשָׁו הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שָׂבְעָה,

אוֹרֵב לָנוּ בְּעֵינֵי הַחָטְמָנִים הַחַמְדָנִים הָהֵם

מִשְּׁבִילֵי יַעַר בְּפַּטַגוֹנְיָה בְּטִיּוּלִי הָאַחֲרוֹן.

נִרְאֶה כִּי שָׁאוֹן שֶׁחוֹלְלוּ בְּנֵי אָדָם הִפְרִיעַ

לִשְׁנַת הָאֵלִים שֶׁקָמוּ לִנְגֹּף

וּלְחַזֵר כְּמוֹ רוּחַ רְפָאִים בַּחַלּוֹן.

וְאוּלַי צָרִיךְ לָמוּת כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ,

וּמִן הַתֹּהוּ לְהִכָּתֵב לְחַיִּים בָּהָפוּךְ וּבַמְּשֹׁעָר,

לִמְחֹק מִלִּים מִשָּׂפָה נְגוּפָה

וּבְמַכַּת מִלָּה חֲדָשָׁה לִבְרֹא אֱלֹהִים אֲחֵרִים

שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ

עַל תֶּלֶם חָרוּשׁ לִזְרִיעָה –