אָדָם אֶחָד נָשׂוּי – פִּתָּהוּ הַשָּׂטָן

אַף כִּי אִשְׁתּוֹ עָלָיו לֹא מֵתָה,

עוֹד שְׁתֵּי נָשִׁים נָשָׂא לְפֶתַע.

וּבַמְּדִינָה הַהִיא מָלַךְ שַׁלִּיט קַפְּדָן.

מִיָּד מִנָּה בֵּית-דִּין לִפְסוֹק לָעֲבַרְיָין

מִין עֹנֶשׁ מְיֻחָד, נוֹרָא, מְזַעֲזֵעַ –

לְבַל יִפְתֶּה שׁוּם אִישׁ לִלְמוֹד מִן הַפּוֹשֵׁעַ:

"אִם לֹא יִהְיֶה עָנְשׁוֹ – מוֹפֵת שֶׁבְּמוֹפְתִים,

סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה אֶתְלֶה אֶת הַשּׁוֹפְטִים!"

עִנְיָן רָחוֹק מִצְּחוֹק! וְהַשּׁוֹפְטִים בִּדְחִילוּ,

שְׁטוּפֵי זֵעָה קָרָה, לִבְרוֹר עוֹנְשִׁין הִתְחִילוּ.

אָמְנָם מִיתוֹת-בֵּית דִּין רַבּוֹת יֵשׁ לִבְחִירָה,

אַךְ אֵין כֹּחָן יָפֶה לִמְנוֹעַ עֲבֵרָה.

יָשַׁב אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַל הַמְּדוּכָה יוֹמַיִם –

וְרִחֲמוּ סוֹף-סוֹף עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.

קוֹרְאִים לָעֲבַרְיָן וּמַשְׁמִיעִים פְּסַק-דִּין:

"הֶחְלַטְנוּ לְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ לַחֲלוּטִין

בִּתְנַאי אֶחָד קָטָן: חַיָּב אַתָּה לָקַחַת

בִּן-רֶגַע לְבֵיתְךָ אֶת שְׁלֹשׁ נָשֶׁיךָ יַחַד".

“מָה?” – כָּל הָעָם כֻּלּוֹ חָשַׁב:

"גַּם הֻחְזְרוּ לוֹ כָּל נָשָׁיו?

הַזֶּה הָעֹנֶשׁ? אֵיזֶה הֶבֶל!

אוֹי לְשׁוֹפְטָיו – סוֹפָם לַחֶבֶל!"

אַךְ כָּאן קָרָה דָּבָר מוּזָר:

מַחֲצִית שָׁבוּעַ לֹא עָבְרָה עוֹד –

וּבַעַל הַנָּשִׁים… אִבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת.

רֵק אָז הֵבִינוּ, מָה אַכְזָר,

מָה קַטְלָנִי הָיָה הַגְּזָר.

עַל כָּל קַלֵי-הָרֹאשׁ נָפְלוּ אֵימָה וָרַעַד,

וְלֹא חָמַד עוֹד שׁוּם בַּרְנַשׁ

לִהְיוֹת לְבַעַל מְשֻׁלָּשׁ.