גּוּף בִּכְאֵב, לְבַדּוֹ

גּוּף בִּכְאֵב רָדוּף

נָגְהוֹ שֶׁלּוֹ.

חַי.

כְּמוֹ יָדִית, מַשְׁקוֹף

יְעָקֵר עַל צִירוֹ.

וִילוֹן יִמָּתַח, לַיְלָה

יִתְכַּסֶּה,

יֹאחֲזוּ חֹם יֹאחֲזוּ קֹר.

יִתְקַצֵּר וְיֵלֵךְ.

שְׁמוּרוֹתַי, עֵרוֹת לְכוּ

עַל פְּנֵי גּוּף

אַרְעִיד כַּף כְּמוֹ אֵם לִיצוּרֶיהָ

עֶדְנָתָהּ,

מִשְׁבָּרֶיהָ וְזַעֲזוּעֶיהָ כִּוּוּצֶיהָ צְלִילֵי

אֶבֶן, אַבּוּבִים, פִּקּוֹת כָּנָף

יִלְלוֹת הוּ הוּ.

אִם מַלְאַךְ – מֻתַּר, וְאִם אָדָם – אָסוּר

בַּל יִכָּנֵס בַּל יֵצֵא

בִּכְאֵבָהּ.

רְדוּפַת גּוּף

לְעוֹלָם מוּאֶרֶת נֶגֶד כִּוּוּן הָאוֹר

לְעוֹלָם נֶאֱבֶקֶת, לְבַדָּהּ

הוֹ גּוּף.

1.1.98