בְּדַהַר חֶרְמֵשִׁי שֶׁל צְבִי, בִּיעָף

חָלְפוּ יְמֵי חַיַּי. יָדִי חָפְנָה

רַק אֶת אֶפְרָהּ הַקַּר שֶׁל הָעֶדְנָה.

אָשְׁרִי הָיָה קָצָר מִנִּיד עַפְעַף.

בִּזְכוּת חַסְדֵי פִּתּוּי יָהִיר, הַלֵּב

בְּכוּךְ הַלֵּיל הַדַּל יֵדַע תְּנוּמוֹת,

בָּאֲדָמָה חַסְרַת הָעֲצָמוֹת

יָתוּר קַשְׁיוּת מֻכֶּרֶת, גִּיד עָרֵב.

אַךְ מָה שֶׁהִתְקַיֵּם בָּהּ רֶגַע קַל,

שֶׁהִתְפָּרֵץ לַתְּכֵלֶת הַבּוֹעֶרֶת,

לִשְׁבּוֹת וְאַף לִפְצֹעַ עוֹד יוַּכַל.

קְמוּט מֵצַח אֲנָחֵשׁ: עַד מָה יָפְתָה?

לְאֵי קָהָל שַׁיֶּכֶת הִיא עַתָּה?

כֵּיצַד סוּפַת קְפָלֶיהָ מִתְחַשֶּׁרֶת?