15

“יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה!” לפ"ק

בְּאֶפֶס תִּקְוָה הִנֵּה אַךְ־שָׁוְא חַיֵּי גֶבֶר,

נַפְשׁוֹ תִּתְמוֹגֵג מִפַּחַד שֵׁאת וָשֶׁבֶר

וּכְמוֹ עַל־רֹאשׁ הַר־גָּעַשׁ רַגְלוֹ עֹמֶדֶת,

רַק הַתִּקְוָה לְבַדָּהּ הִיא תְחַזֵּק מָתְנָיִם

תִּתֵּן עֹז לַחַלָּשׁ, אֹמֶץ לִרְפֵה יָדָיִם,

נֶפֶשׁ נַעֲנָה וְנִדְכָּה רַק הִיא מְעוֹדֶדֶת.

אַךְ הֶבֶל חַיֵּי כָל־עָם מִבְּלִי תוֹחֶלֶת

כַּחֲצִיר גַּגּוֹת יִיבָשׁ, וּכְשׁוֹשַׁנָּה נֹבֶלֶת

עֵת רוּחַ סֹעָה וָסַעַר בָּה נָשָׁבָה;

עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה אִם־יִבְכֶּה וִיבַכֶּה

אַךְ יֹאמַר נוֹאָשׁ וְלַעֲתִידוֹת לֹא־יְחַכֶּה

הֵן הֵקִיץ הַקֵּץ לוֹ, תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה!

יָמִים כַּבִּירִים, עַמִּי, לוּלֵא קִוֵּיתָ,

לִישׁוּעַת אֵל מָעֻזְּךָ לוּלֵא צִפִּיתָ

בִּימֵי עֶבְרָה וָזַעַם וּמְשׁוּבָה נִצָּחַת,

הַאִם קַמְתָּ אָז אַחֲרֵי שֶׁבַע נָפַלְתָּ?

הַאִם מִגּוֹיֵי חָדֶל כְּבָר לֹא חָדַלְתָּ?

הַאִם כְּבָר לֹא־מַתָּ, יָרַדְתָּ לַשָּׁחַת?

וּבְכֵן יַחֵל גַּם־עַתָּה לְיֹשְׁבִי בַשָּׁמָיִם

כַּאֲשֶׁר חִכִּיתָ, צִפִּיתָ זֶה־שְּׁנוֹת אַלְפָּיִם

הַחֲלֵף כֹּחַ, הִתְחַזֵּק עַל־מִשְׁמַרְתֶּךָ,

לֹא־תִירָא שְׁאוֹן עָרִיצִים, הֶמְיַת סוּפָתָה,

בְּטַח כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה וְאַחֲרִיתְךָ לֹא־נִכְרָתָה,

קַוֵּה אֶל־יְהוָֹה, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ!