יָרֵחַ נֶחְסָר, אָמַרְתִּי כְּדֵי לְנַחֵם

בַּשִּׂיחָה שֶׁגַּם אוֹתָהּ חָשַׁבְתִּי לְאַחֲרוֹנָה –

הוּא יָרֵחַ נֶחְסָר וּמִתְמַלֵא מֵעַצְמוֹ,

מִדְּמוּתוֹ הַמֻּכְפֶּלֶת.

בֵּינִי לְבֵינִי הִתְנַחַמְתִּי שֶׁמֵּאֲחוֹרַי

מִכְוַת אוֹר.

טוֹב מִמֶּנָּה הַהֶתְמֵד הַחָרְפִּי

עִם צִפֳּרֵי מְנוּסָה אֶל עוֹנָה זָרָה.

אֲבָל אִלְמָלֵא נִבְרָא רַךְ וּמוּאָר

הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה בִּגְבוּרָתָהּ.