יָצָאתִי לַשָּׂדֶה מָצָאתִי

שָׂדֶה. נָחוּץ לִי

לְשׂוֹחֵחַ עִם מָקוֹם

שֶׁלֹּא יוֹתֵר מִדַּי

הִתְעַסְּקוּ בּוֹ עִם

אֵיךְ־זֶה־נִראֶה.

אֲנִי רוֹצֶה לְיַד

הַיָּרֹק כְּשֶׁהוּא קוֹרֶה

לִהְיוֹת עֵר לַמִּקְרִי

לָלֶכֶת מִן הַצֵּל

אֶל הַדָּבָר עַצְמוֹ

מִן הַשֻּׁלְחָן אֶל הַלֶּחֶם

מִמֶּנּוּ אֶל הַמִּלָּה “לֶחֶם”

*

לֹא לְהַסְבִּיר. יֵשׁ

לוֹ פֶּה. לָתֵת לַצֶּבַע

לְחַפֵּשׂ עַמּוּד לְהִתְגָּרֵד

וּלְהַגִּיעַ אֵלַי מְשֻׁפְשָׁף.

הַצֶּבַע מַרְאֶה עַצְמוֹ

וַאֲנִי רוֹאֶה וּמַרְאֶה

לְךָ. מַרְגִּיל אֲנָשִׁים

לְהָבִין אֶת הַיָּרֹק הַלַּח

שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹר אוֹתוֹ

וְלָבוֹא אֵלָיו

מֵאֲחוֹרָיו. רַק לֹא "עֲנָנִים

שָׁטִים כְּמוֹ אִידֵאוֹת"

*

מְקַנֵּא בַּחֲמוֹר הָאַ־פּוֹלִיטִי שֶׁיָּכוֹל

לְהַתְחִיל, לֹא

חָשׁוּב מָה, אֵיזֶה

קָצֶה, וּלְהַגִּיעַ לַקָּשֶׁה

שֶׁאֶפְשָׁר לִתְקֹעַ בּוֹ שֵׁן.

אֲנִי יוֹדֵעַ:

הָעֵץ אֹפֶה תַּ’תַּפּוּחִים בְּלִי לַחְשֹׁב עָלַי

*

הַצִּמְחִיָּה אַף־פַּעַם

לֹא רוֹצָה לְפַשֵּׁר

אוֹ לְתַוֵּךְ בֵּינִי

לְבֵין הַכָּאן.

מַה יֵּשׁ לִי פֹּה בַּיָּד?

שֶׁטַח, מִין קַרְקַע נְמוּכָה,

וְעָלַי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה חֶלְקָה

טוֹבָה, טֶרִיטוֹרְיָה, בָּהּ

הַחֹמֶר נִפְגָּשׁ עִם מַה

שֶּׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ, בְּלִי

לָדַעַת מַה פְּנִים

בּוֹ מַה חוּץ

*

הָעִקָּר הוּא אֵיפֹה

שֶׁאַתָּה נִכְנָס וְעוֹשֶׂה

עֻבְדָּה. אֵיזֶה חָדָשׁ.

זֶה כָּל הָעִנְיָן.

וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין

דַּי לָצֵאת אֶל הַטֶּבַע

(אֵין צֹרֶךְ לִפְתֹּחַ אֶת

הַדֶּלֶת כְּדֵי לִהְיוֹת בַּחוּץ)

*

שָׁקוּף עוֹשִׂים מִזֶּה

עַל גַּבֵּי זֶה

מֵעוֹד עַל עוֹד.

לֹא לְהִתְחַשְׁבֵּן עִם אִישׁ.

שְׁכָבוֹת זֶה לֹא

כִּסּוּי אֶלָּא אִינְטִימִיּוּת

שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לָהּ

נוֹכְחוּת הָאִי־סֵדֶר.

תַּקְשִׁיב לַצֶּבַע הַצּוֹמֵחַ

בְּלִי חֲרָטָה מִן

הַצֶּבַע בְּלִי לְבַקֵּשׁ

טַעַם מִן הָרוּחַ

*

הַמֵּאָה הַדְּפוּקָה, זֹאת

אִינְפוֹרְמַצְיָה הַמְחַיֶּבֶת אוֹתִי

(“הַמֵּאָה הָיְתָה בְּכָל־זֹאת מַבְטִיחָה”)

אֲבָל מַה לָּזֶה וְלִהְיוֹת

בֶּן־הַזְּמַן

סוף יולי, 1989.

ימים מעטים אחרי מותו של אביגדור סטימצקי