לֵילוֹת לֵילוֹת.

הַשַּׁחַר מְעַבֵּד אוֹתָם בָּאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת וְהַמְמֻזְלָגוֹת אֲשֶׁר לוֹ

וּבְבַקְּשׁוֹ לְלַטְּשָׁם הוּא מֵסִיר מֵהֶם שְׁכָבוֹת שֶׁל פִּיחַ מִצְטַבֵּר

מֵאַדְמַת הַסִּיד הַכְּבוּיָה.

אוֹר מְמֹרָק הַשַּׁחַר מְיַדֶּה אֶל עֵינֵי הַחוֹלְמִים

בְּהִבָּקְעָם אֶל יוֹם טָלוּל וְרֵיחָנִי שֶׁל אָבִיב,

וְאִלְמָלֵא הַחֲלוֹמוֹת הַמְפֻיָּחִים מִן הַלַּיְלָה,

הָיוּ גַם הַלֵּילוֹת מַבְהִיקִים בְּשִׁכְבַת יָרֵחַ

לְבָנָה, וְעֵינֵינוּ שֶׁלֹּא נֶעֶצְמוּ אַף פַּעַם,

מַבִּיטוֹת בְּלִי קַרְנִיתָן הַזְּגוּגִיתִית

אֶל הָעוֹלָם שֶׁבְּתוֹכָן וְהוּא כְּבָבוּאָה

נִשְׁקָף בְּחוּצוֹת שֶׁל אָבִיב.

פִּתְאֹם אָבִיב פּוֹלֵשׁ אֶל חַלּוֹנוֹת סְעוּרִים

וְהַיָּמִים שְׁקוּפִים כִּנְשִׁיקוֹת