וְזָרַח הַשֶׁמֶשׁ וּבָא הַשֶׁמֶשׁ
וְאֶל־מְקוֹמוֹ שוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם
(קהלת א' ה').
I 🔗
העפתי עיני אל מפרשי רקיע
שם בשמים עלי פאתי ים
עת פנה היום הערב הגיע
ראיתי החרסה אדומה כדם.
II 🔗
אדום ללבושּה כדורך בגת מראיה
יפה היא וברד כחשמל לטהר
לכל עבר ופינה תשלח קרניה
קרני זהב מופזים קרני זהר.
III 🔗
זאת החרסה היא מלכת השמים
תלחם בגבורה תתאבק בחיל
נגד צללי ערב פרשו כנפים
לפרש עלי ארץ חשכת הליל.
IV 🔗
אולם מלכת שמים עז למדה
לנגח בקרניה את כל הצללים
מקומה לא עזבה על עמדתה עמדה
להאיר לארץ ועל כל המפעלים.
VI 🔗
אך גם אלה הצללים היטב חרו
למעשי החרסה אשר תעש ככה
לכן עז לבשו גבורה אזרו
לצאת בנשק לקראת המערה.
VII 🔗
הנלחמים נלחמים בחסן בחיל
איש על רעו יאבה לגביר הקרץ
סהר אור יומם מול חשכתּ הליל
אחד על השני יפרץ רב פרץ.
VIII 🔗
את מקומי לקחתי לראות במראה
לחזות במחזה עמדתי בלי נֹעַ
מי מאלה השנים גבורתו יראה
לגרש את רעהו ולמשול בזרע.
IX 🔗
הנה החרסה תורד מטה מטה
קרניה סעפו אורה דעכה
על מקומה פרשו ענני עלטה
חשׁך ישופה ארץ שחרחרת נסכה.
X 🔗
חרסה שלחה מבטיה פה ושמה
עלי חמרי התבל מחמדיה
ותרד לחביון מעינים נעלמה
ועל פּני רקיע לא נראו צעדיה.
XI 🔗
"זאת החרסה המאירה בקרניה
על כל היצורים מפעלי קדומים
זאת השמש שמרפא בכנפיה
אל כל ברואי תבל חלשים ועצומים."
XII 🔗
"מדוע תגרש מעל רחבי שמים
אודם כסיה מבשת החלילה
שּוא נלחמה ובעז חגרה מתנים
לשבת על מקומה לשוא העפילה."
XIII 🔗
"הה אלי אדון היושר והצדק
האם כן הוא הצדק ואין עולת
להביא על הצדיק רק את החדק
והחשך על האור ימשל ממשלת."
XIV 🔗
עבר הליל חשכת אמש כלה
ואור השמש עלי תבל הבקיע
ומחביון סתרו גם הסהר עלה
ויזרח אור על פני כל הרקיע.
XV 🔗
עמי ישראל לחרסה דמית
שעבר עליה עבר עליך
כי גורלה גורלך זאת ראית
בה אראה תמונתך אחזה מראיך.
XVI 🔗
אתה הארת באורך שבעתים
על כל עמי התבל אורך נגה
לאורך הלכו כל תחת השמים
ועד קצוי הארץ גם אורך נגע.
XVII 🔗
ועתה הה צצלי אמש ירדפוך
דם מראיך גם אדום ללבושיך
פגעים נוראים טלטלה וטלטלוך
איום מראיך כדורך בגת בגדיך.
XVIII 🔗
תלחם בזרע בחסן ובחיל
אך לשוא תכלה את כל כחותיך
חזקים המה ממך צללי חליל
תהדף שהת ואתה כל עוד נפשיך.
XIX 🔗
אך קוה ישראל אל אור השמש
ואת אלה הצללים לא תוסיף ראותם
אז יגרש כל חשך עלטה ואמש
לכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.