וְזָרַח הַשֶׁמֶשׁ וּבָא הַשֶׁמֶשׁ

וְאֶל־מְקוֹמוֹ שוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם

(קהלת א' ה').

 

I    🔗

העפתי עיני אל מפרשי רקיע

שם בשמים עלי פאתי ים

עת פנה היום הערב הגיע

ראיתי החרסה אדומה כדם.

 

II    🔗

אדום ללבושּה כדורך בגת מראיה

יפה היא וברד כחשמל לטהר

לכל עבר ופינה תשלח קרניה

קרני זהב מופזים קרני זהר.

 

III    🔗

זאת החרסה היא מלכת השמים

תלחם בגבורה תתאבק בחיל

נגד צללי ערב פרשו כנפים

לפרש עלי ארץ חשכת הליל.

 

IV    🔗

אולם מלכת שמים עז למדה

לנגח בקרניה את כל הצללים

מקומה לא עזבה על עמדתה עמדה

להאיר לארץ ועל כל המפעלים.

 

VI    🔗

אך גם אלה הצללים היטב חרו

למעשי החרסה אשר תעש ככה

לכן עז לבשו גבורה אזרו

לצאת בנשק לקראת המערה.

 

VII    🔗

הנלחמים נלחמים בחסן בחיל

איש על רעו יאבה לגביר הקרץ

סהר אור יומם מול חשכתּ הליל

אחד על השני יפרץ רב פרץ.

 

VIII    🔗

את מקומי לקחתי לראות במראה

לחזות במחזה עמדתי בלי נֹעַ

מי מאלה השנים גבורתו יראה

לגרש את רעהו ולמשול בזרע.

 

IX    🔗

הנה החרסה תורד מטה מטה

קרניה סעפו אורה דעכה

על מקומה פרשו ענני עלטה

חשׁך ישופה ארץ שחרחרת נסכה.

 

X    🔗

חרסה שלחה מבטיה פה ושמה

עלי חמרי התבל מחמדיה

ותרד לחביון מעינים נעלמה

ועל פּני רקיע לא נראו צעדיה.

 

XI    🔗

"זאת החרסה המאירה בקרניה

על כל היצורים מפעלי קדומים

זאת השמש שמרפא בכנפיה

אל כל ברואי תבל חלשים ועצומים."

 

XII    🔗

"מדוע תגרש מעל רחבי שמים

אודם כסיה מבשת החלילה

שּוא נלחמה ובעז חגרה מתנים

לשבת על מקומה לשוא העפילה."

 

XIII    🔗

"הה אלי אדון היושר והצדק

האם כן הוא הצדק ואין עולת

להביא על הצדיק רק את החדק

והחשך על האור ימשל ממשלת."

 

XIV    🔗

עבר הליל חשכת אמש כלה

ואור השמש עלי תבל הבקיע

ומחביון סתרו גם הסהר עלה

ויזרח אור על פני כל הרקיע.

 

XV    🔗

עמי ישראל לחרסה דמית

שעבר עליה עבר עליך

כי גורלה גורלך זאת ראית

בה אראה תמונתך אחזה מראיך.

 

XVI    🔗

אתה הארת באורך שבעתים

על כל עמי התבל אורך נגה

לאורך הלכו כל תחת השמים

ועד קצוי הארץ גם אורך נגע.

 

XVII    🔗

ועתה הה צצלי אמש ירדפוך

דם מראיך גם אדום ללבושיך

פגעים נוראים טלטלה וטלטלוך

איום מראיך כדורך בגת בגדיך.

 

XVIII    🔗

תלחם בזרע בחסן ובחיל

אך לשוא תכלה את כל כחותיך

חזקים המה ממך צללי חליל

תהדף שהת ואתה כל עוד נפשיך.

 

XIX    🔗

אך קוה ישראל אל אור השמש

ואת אלה הצללים לא תוסיף ראותם

אז יגרש כל חשך עלטה ואמש

לכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.