אֲנִי הוֹפֵךְ דַפִּים, מִדֵי לַיְלָה, וּמְרַחֵם עַל גוּפִי.

אֵין שׁוּם קֶשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַמַעֲשִׂים, אַךְ יִתָּכֵן שֶׁזֶה סוֹפִי.

בְּבוֹאִי אֵצֶל הַמִלִים, קָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט – בְּאֵיזוֹ שָׂפָה

עוֹלָה הַצְעָקָה בַּסִמְפוֹנוֹת, וּמִתְמוֹטֶטֶת בְּקִפְלֵי מֹחִי, רָפָה.

רְהוּיוֹת נוֹגַעַת בִּי הַתְּנוּמָה, מְדוֹבֶבֶת, וְאַחַר אֵינָהּ מַרְפָּה.

בְּחִילַת הָעֵרָנוּת מִתְהַפֶּכֶת בְּקִרְבִּי כַּחֶרֶב. וּמְצַפָּה.

הָאֶצְבַּע מִשְׁתַּהָה. מְהַסֶסֶת. מְעַט וְהִיא תִּגַע בָּעִנְבָּל.

צְעָקָה, כְּנָחָשׁ, תִּפְרֹץ. וּבִגְרוֹנִי יִוָתֵר הָעוֹר שֶׁנִשַׁל.

אֲנִי מְרַחֵם עַל גוּפִי הָאוֹרֵב לִי מֵעֵבֶר לַדַף וּמִתְכּוֹנֵן.

מַה יֹאמַר אִם יֵדַע שֶׁאֵין הַדַף מֵגֵן עָלָיו. וְעָלַי לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

אֶחָד מִשְׁנֵינוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לוֹ מְצַפֶּה מֵעֵבֶר לַדַף.

אֶחָד מִשְׁנֵינוּ יוֹדֵעַ. וְהוּא צוֹעֵק כָּל הַלַיְלָה כְּמוֹ מְטֹרָף.