[נחום גוטמן] הצייר הוותיק נחום גוטמן הציג    🔗

בימים אלה תמונותיו בבית האמנים בירושלים לאחר הפסקה של שנים רבות. צבעי השמן שלו, ובייחוד צבעי המים, היטיבו להמחיש לנו את התפתחותו בשנים האחרונות, שעיקרה התפתחות אורגאנית של האֵלגאנטי והגראפי, המונח ביסוד הדרך האילוּסטראטיבית של עולמו הציורי. היסוד האילוּסטראטיבי עדיין שליט בו, אם כי עמד האמן וויתר אי־אלו ויתורים מאנייריסטיים לאמנות המודרניסטית.

קליר יניב    🔗

היא אמנית צעירה, הנמנית עם אנשי “קבוצת העשרה”. תערוכתה בגאלריית צ’מרינסקי בתל־אביב הוכיחה את נאמנותה לצייר סטימצקי, ויכולתה לבנות מן האלמנטים המסוגננים של המורה דבר קרוב יותר אל עצמה, ורענן יותר בגוֹני צבע עליזים וחמים. אמנם צבעיה רגישים פחות מאלה של סטימצקי, אלא דומה משמעות יש להם משלהם, ואין היא צמודה כל כך לצורה, ויש הרמוניה חפשית יותר בציוריה, ותוכנם לעיתים יותר אימפרסיוניסטי.

דוד כפתורי    🔗

הציג מציוריו בגאלרייה כץ בתל־אביב בתערוכת־יחיד ראשונה שלו. צייר זה, דומה, מבטיח הרבה, הואיל ועולה בידו להשתמש בתורת מוריו בשביל להקים עולמו שלו בצבע וברישום. עולם של אלמנטים פאנסטיים, המאכלסים את בדיו. דוד כפתורי בא אל הציור בהשפעת מוריה של קליר יניב, אלא שהוא עמד ופיתח לו אכּספרסיוֹניזם מובהק משלו.

קלמן הק    🔗

הציג אף הוא בגאלרייה כץ. צייר צעיר זה בא אלינו לפני שנים מספר מדרום־אפריקה, ובאמתחתו יצירות לא מבוטלות. עולמו הרוחני מאוד קוֹסמוֹפּוֹליטי, וציורו המופשט אינו נבדל מיצירות רבות, הנעשות ברוח דומה בעולם הגדול. הקוֹמפּוֹזיציות הגיאוֹמטריות שלו משובחות יותר מאלה שיש בהן אלמנטים צבעוניים מרובים, והמעידות על אימפּרוֹביזציה מזהירה אמנם, אך נטולת תוכן אמנותי משכנע.

יוסף הלוי    🔗

תערוכתו בגאלריית צ’מרינסקי הייתה הטובה בתערוכות יחיד של אמנים צעירים בחדשים האחרונים. אמן זה הצליח להשתחרר עד מהרה מסכנת המאנייריזם שארבה לו. ציורו מבוסס על אלמנטים ספרותיים מסוגננים ברישום ובקוֹמפּוֹזיציה. כוחו רב בעיקר בתחום הצבע, בו הוא יודע להביע את עצמו בגוונים מעטים. בתערוכה זו נתגלה כצייר, שהגיע לביטוי עולמו הרוחני בדרך שיש בה הרבה בלתי־אמצעיות וחירות במגע המכחול, אף־על־פי שעודה כבולה בעולם צורות ואלמנטים של ספרות.

נרתיק למגילת אסתר

מתוך תערוכת “תשמישי קדושה יהודים” שנערכה בבית הנכון “בצלאל”