בְּיוֹם כִּפּוּר הוּטַס יָרֵחַ.

אָכֵן רֵעִים, זֶה מְאֹרָע,

אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הַקְרֶמְלִין

הֵכִין לִקְרַאת שִׂמְחַת תּוֹרָה.

עַד שֶׁהַשִּׁיר לַּדְּפוּס יַגִּיעַ

וּמִן הַדְּפוּס אֶל הָעִיתּוֹן

אוּלַי עוֹד מְלֻמָּד סוֹבְיֶטִי

יַפְתִּיעַ הָעוֹלָם בְּאוֹן.

אוּלַי לְמַעַן הַפְּרֶסְטִיגָ’ה

גַּם ווֹשִׁינְגְטוֹן עוֹד תִּתְנַעֵר

וְגֶרֶם מִגַּרְמֵי שָׁמַיִם

מִסְטְרָטוֹסְפֶרָה יְשַׁדֵּר.

וְשֶׁמָּא מַעֲרֶכֶת שֶׁמֶשׁ

וְעוֹד דֻּבָּה אוֹ שְׁבִיל חָלָב

יִצֹּר אָדָם עַל אַדְמָתוֹ הוּא

וִיטִיסֵם עַל פְּנֵי מֶרְחָב.

וְעוֹד וְעוֹד… גָּדוֹל כֹּחֵנוּ

לִכְבֹּשׁ הַקּוֹסְמוֹס הָאַדִּיר

וּכְבָר מָחָר יִהְיֶה שָׁכִיחַ

מַה שֶׁאֶתְמוֹל הָיָה נָדִיר.

אֲבָל לִכְבוֹד חַג שִׂמְחָתֵנוּ,

זֶה חַג הָעֶלֶץ הַנָּעִים,

כְּדַאי, רֵעִים, שֶּנִּזָּכֵרָה

גַּם בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים.

אֵי אָז יָצָאנו מִמִּצְרַיִם,

וְאָז, נִדְמֶה לִי, נִשְׁלְחָה

מִן הַשָּׁמַיִם אֶל הָאָרֶץ

רָקֶטָה דַּוְקָא הֲפוּכָה.

רָקֶטָה מֵרַחֲבֵי הַקּוֹסְמוֹס

אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם,

וּמִסִּינַי וְעַד יָמֵינוּ

הִיא מַטְבִּיעָה אֶת הַחוֹתָם.

עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה וְיֶהִי

עַל הַתְּמוּרוֹת שֶׁבָּעִתִּים,

אוּלַי אֲפִילוּ – מִי יוֹדֵעַ? –

גַּם עַל יָרֵחַ מְלָאכוּתִי.

וּבֵין רָקֶטָה לְרָקֶטָה

בְּכִוּונֶיהָ הַשּׁוֹנִים

נָחֹגָה אָנוּ אֶת חַגֵּינוּ

עַל פִּי הַלּוּחַ שֶׁלּ זְמַנִּים.

קָרֹא נִקְרָא בְּתוֹרָתֵנוּ

וְנִתְרַוֶּה בְּדַם עֵנָב

וּנְמַזֵּג בְּתוֹךְ תּוֹכֵנוּ

אֶת כָּל הַזְּמַן וְהַמֶּרְחָב.