תְּחִלָּה, בְּעֶזְרַת לְבֵנָה, אֶת זְגוּגִית הַחַלּוֹן שַׁבֵּר.

מִן הַמִּטְבָּח עֲבֹר לַסָּלוֹן (שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת.

                            לֹא לִשְׁכֹּחַ).

הָעֵף אֶת פְּיוֹטְר אִילִיץ' וְאֶת בֶּטְהוֹבֶן מִן הַפְּסַנְתֵּר,

שַׁחְרֵר אֶת רֶגֶל הָעֵץ הַשְּׁלִישִׁית, שָׁם טָמוּן הַמַּלְקוֹחַ.

אַל תִּפְנֶה לַחֲדַר־הַשֵּׁנָה, בַּשִּׁדָּה לְחַטֵּט,

פֶּן תַּתְחִיל לְאוֹנֵן. בַּחֲדַר־הַשֵּׁנָה, כְּבַגַּרְדֶרוֹבָּה,

נִיחוֹחַ שֶׁל בֹּשֶׂם, אֲבָל חוּץ מֵאֹסֶף סְחָבוֹת מִבֵּית

“דִיוֹר”, אֵין שָׁם כְּלוּם שֶׁיִּדְחַף לְעֵבֶר אֵירוֹפָּה.

כַּעֲבֹר שְׁעָתַיִם, כְּשֶׁעַל הַטִּיסָה יוֹדִיעוּ,

אַל תִּשְׂתָּרֵךְ, בְּלַע פִּהוּק, הִתְמַתַּח בִּמְהֵרָה.

בְּכָל קְהַל־נוֹסְעִים יֵשׁ תָּמִיד יְהוּדִי: הוּא

חָמוּשׁ בְּפֵאוֹת וִילָדִים. הִצְטָרֵף לְאוֹתָהּ שַׁיָּרָה.

וּבְיוֹם הַמָּחָר, כְּשֶׁאֶת הַתְּרִיסִים תִּפְתַּח זִיזִי,

מוֹדִיעָה שֶׁהַלּוּבְר נָעוּל, תְּפֹס בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ

הָרְטֻבּוֹת, תְּקַע פַּרְצוּף מְטֻפָּשׁ בַּכָּרִית וְהַפְטֵר “אֶחֱזִי!”

וַעֲשֵׂה בָּהּ אֶת מַה שֶּׁעוֹשֶׂה שֶׁקּוֹלָהּ שֶׁל זַמֶּרֶת שׁוֹקֵעַ.