עוֹד לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אָרְחוֹת אִמִּי וְלֹא אֶת בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמַּשָּׂאִיּוֹת מִן הַיָּם. אֲבָל

כְּבָר הִכַּרְתִּי אֶת נִיחוֹחַ הַטַּבָּק הָאוֹפֵף אֶת גְּלִימַת סָבִי

וְנִיחוֹחַ הַקָּפֶה הַנִּצְחִי, מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי

כְּפִי שֶׁנּוֹלָדוֹת כָּאן חַיּוֹת הַבַּיִת –

בְּבַת אַחַת.

גַּם אֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים צְעָקָה בְּעֵת נְחִיתָה עַל שְׂפַת

הָאֲדָמָה. אֲבָל אֶת קוֹלוֹתֵינוּ לֹא מְיַשְּׁנִים

בְּכַדִּים עַתִּיקִים. וְלֹא תּוֹלִים אֶת הַיָּעֵל

עַל הַקִּיר, וְלֹא טוֹעֲנִים לְמַלְכוּת הָאָבָק,

וַחֲלוֹמוֹתֵינוּ אֵינָם מַשְׁקִיפִים עַל עִנְבֵי

הַזּוּלַת, וְאֵינָם שׁוֹבְרִים אֶת כְּלָלֵי־הַמִּשְׁפָּט.

עוֹד לֹא הִצְמִיחַ שְׁמִי אָז נוֹצוֹת שֶׁאוּכַל לְנַתֵּר רָחוֹק

יוֹתֵר מִן הַצָּהֳרַיִם. חֲמִימוּת אַפְּרִיל הָיְתָה

כָּרַבַּאבּוֹת שֶׁל אוֹרְחֵינוּ הַמִּזְדַּמְּנִים, מַפְרִיחָה אוֹתָנוּ כְּיוֹנִים.

זִכְרוֹן פַּעֲמוֹן רִאשׁוֹן: אִשָּׁה עִם סֶקְס־אַפִּיל בְּתַחְבִּיל מְנַסָּה

לְפַתּוֹתֵנִי שֶׁאָרִיחַ אֶת הֶחָלָב מֵעַל בִּרְכֶּיהָ,

וַאֲנִי מִמַּכְוַת־הַשֻּׁלְחָן נִשְׁמָט.

גַּם לָנוּ יֵשׁ סוֹד מִשֶּׁלָּנוּ כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ

מֵעַל הַצַּפְצָפוֹת נוֹפֵל: אוֹחֵז בָּנוּ רָצוֹן לְהִתְאַבֵּל

עַל מִי שֶׁמֵּת, עַל מִי שֶׁלְּמַעַן שׁוּם דָּבָר הוּא נִפְטַר,

וּמְצִיפִים אוֹתָנוּ גַּעְגּוּעִים לְבַקֵּר בְּבָּבֶל אוֹ לִפְקֹד מִסְגָּד

בְּדַמֶּשֶׂק, וְזוֹלֶגֶת בָּנוּ דִּמְעָה מֵהֶמְיַת

יוֹנֵי־הַבָּר בְּתוֹלְדוֹת הַכְּאֵב שֶׁאֵינוֹ נִשְׁבָּת.

כַּפְרִיִּים, בְּתֹם־לֵבָב, וְנָקִי מֵחֲרָטָה

דִּבּוּרָם. שְׁמוֹתֵינוּ, כְּיָמֵינוּ, דּוֹמִים.

שְׁמוֹתֵינוּ לֹא לְגַמְרֵי מְדֻיָּקִים. וַאֲנַחְנוּ נִדְחָפִים

בֵּין שִׂיחוֹת הָאוֹרְחִים. יֵשׁ לָנוּ מַה לּוֹמַר

עַל הָאֲדָמָה לָאִשָּׁה הַזָּרָה שֶׁרוֹקֶמֶת עַל מִטְפַּחְתָּהּ מִשְּׁמֵי

צִפֳּרֵינוּ הַחוֹזְרוֹת, נוֹצָה לְנוֹצָה, בַּלָּאט.

לַמָּקוֹם לֹא הָיוּ מַסְמְרִים חֲזָקִים מִן הָאִזְדָּרֶכֶת

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמַּשָּׂאִיּוֹת מִן הַיָּם. הִתְקַנּוּ

אָז אֶת מִסְפּוֹא הַפָּרוֹת בָּרֶפֶת, סִדַּרְנוּ

אֶת יָמֵינוּ בַּאֲרוֹנוֹת מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ,

בִּקַּשְׁנוּ אֶת קִרְבַת הַסּוּס, וְהֶחֱלַפְנוּ

מַבָּטִים עִם הַכּוֹכָב הַשָּׁט.

גַּם אֲנַחְנוּ עָלִינוּ עַל הַמַּשָּׂאִיּוֹת. וּבְנֵי־שִׂיחֵנוּ לַלַּיְלָה

הָיוּ בָּרֶקֶת הַזֵּיתִים וּנְבִיחַת

הַכְּלָבִים עַל יָרֵחַ שֶׁעָבַר מֵעַל צְרִיחַ הַכְּנֵסִיָּה.

אַךְ לֹא יָדַעְנוּ פַּחַד. כִּי יַלְדוּתֵנוּ

לֹא בָּאָה אִתָּנוּ. דַּי הָיָה לָנוּ בַּשִּׁיר:

עוֹד מְעַט נָשׁוּב הַבַּיְתָה… לְאַחַר שֶׁיִּשְׁתַּחְרְרוּ

הַמַּשָּׂאִיּוֹת מֵעֹדֶף הַמִּטְעָן. עוֹד מְעַט.