אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה גָחַנְתִּי לִרְאוֹת,

אֶל פְּנֵי עֲרוּגָה בַּגָּן:

צְבָא אַחִים קְטַנִּים, נִבְטֵי אִילָנוֹת,

לֵב בּוֹטֵחַ וְשֶׁכֶם סַבְלָן.

עָלֹה וְעָלֹה בְּקַשְׁיוּת זַכָּה;

שְׂדֵה הַקְּרָב מִתְרַפֵּט וְנָע;

עוֹד מְעַט וְשִׁכְבַת הֶעָפָר הַדַּקָּה

תֵּרָתַע מִפְּנֵיהֶם, תִּכָּנַע.

מְקַדְּשֵׁי נְהָרָה בְּמַחְשָׁךְ עָגוּם,

גְבוּרַתְכֶם הַצְּנוּעָה הַזֹּאת –

לַלֵּאֶה, לַכּוֹפֵר, לְדַל-אֵין-מְאוּם –

נִחוּמִים בָּהּ וְצַו בָּהּ, וְאוֹת.

כסלו, תרצ"א