עַתָּה הִנָּךְ שָׁבָה אֵלַי עֵת כָּל לִבִּי

בְּנִכְלֵי רִשְׁעַת לִבֵּךְ שֻׁבַּר כְּבָר לִרְסִיסִים,

אַחֲרֵי שֶׁחֲבַצֶּלֶת־אַהֲבָתִי קָמְלָה

וְהֵיכַל מִקְדַּשׁ לִבִּי נֶהְפַּךְ לְגַל־כְּפִיסִים.

עַתָּה, אַחֲרֵי הָיוּ לְגֹעַל־נֶפֶשׁ לָךְ

מִשְׂחַק־הָעֲגָבִים וְחַיֵּי הַשִּׁכָּרוֹן,

שָׁבָה אֵלַי אַתְּ וּמְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָתִי,

בְּכָרְעֵךְ וְחַבְּקֵךְ רַגְלַי, קָרְבַּן־הָעִוָּרוֹן!

בּוֹכָה אַתְּ, מִתְחַנְנָה “לִשְׁכֹּחַ הֶעָבָר”,

חֶמְלָה דוֹרֶשֶׁת אַתְּ לְפֶשַׁע יַלְדּוּתֵךְ…

אֲבָל בִּהְיוֹת לִבִּי עוֹד עֵר לִמְשְׁאֲלוֹתָיִךְ ­–

הַאִם יָדְעָה חֶמְלָה אֵלַי אָז פַּחְזוּתֵךְ?

לָעַגְתְּ אָז לִדְמָעַי, חֶמְלָה נָשָׁה לִבֵּךְ

צְחוֹק־בּוּז הָיָה מַעֲנֶה אֲזַי עַל תְּחִנָּתִי;

חַיַּי אֵינָם חַיַּיִךְ ­– אָז הָיִית אוֹמֶרֶת ­–

מַה שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת אַתְּ אֵינָהּ בִּמְחִיצָתִי…

רַק שָׁם שָׁאַפְתְּ תָּמִיד, אֵלֵימוֹ רַק לִבְּבוּ

אֶת רַעֲיוֹנוֹת לִבֵּךְ תָּמִיד כָּל מַאֲוַיָיִךְ;

בָּהֶם תִּהְיִי מְרֻצָּה, חָפְשִׁית תִּהְיִי רַק שָׁם,

בֵּינָם בְּעַצְמֵךְ תְּהִי גְבֶרֶת מִשְׁאֲלוֹת חַיָּיִךְ.

וְעָמֹק טֻבַּעַתְּ אָז, מֻכָּה בַּסַּנְוֵרִים…

אֵלִי! מָה אָז סָבַלְתִּי! מַה שְּׁנָתִי נָדְדָה

בְּלֵילוֹת־הָאֹפֶל אֵלֶּה, מְלֵאֵי יֵאוּשׁ קוֹדֵר,

לְאוּטֵי צֶאֱלֵי־זְוָעָה!.. קְלָלָה אָז רָעֲדָה

עַל שִׂפְתוֹתַי לְעִתִּים, אֲבָל לֹא קִלַּלְתִּיךְ!..

תָּמִיד בָּכִיתִי רַק, לֵאלֹהַּ הִתְחַנַּנְתִּי

כִּי יוֹצִיאֵךְ מַהֵר מֵחוּג־הַשִּׁכָּרוֹן

וְשַׁבְתְּ אֶל עַמֵּךְ… אָכֵן! אָז בָּךְ עוֹד הֶאֱמַנְתִּי!…

אַךְ אַתְּ טֻבַּעַתְּ!.. אָז נִשְׁמַע גַּם לַעֲגֵךְ

עַל מַכְאוֹבֵי לִבִּי, סָבַלְתִּי בִּגְלָלֵךְ;

וּבְלִי בוּשָׁה הוֹדַעַתְּ כִּי אַחֶרֶת אָתְּ,

בִּמְחִיר יָקָר מְאֹד קָנִית לָךְ גּוֹרָלֵךְ.

הוֹרַיִךְ מֵתוּ ­– וְאַתְּ לֹא בָאת גַּם לִבְכּוֹתָם!

אֲנִי בָכִיתִי אָז בָּדָד עַל שְׁנֵי קְבָרִים;

אוּלָם בַּיּוֹם הַהוּא חָדַלְתִּי לָךְ לִסְפֹּד,

כָּלִיל מָחִיתִי שְׁמֵךְ מִלֵּב בֵּין הַבְּתָרִים.

וּבוֹשׁ אֲנִי עַתָּה לָשֵׂאת לָךְ מֵחֶמְלָה,

לְאָהֲבֵךְ ­– אַחֲרֵי שָׂנְאִי אוֹתָךְ יָמִים רַבִּים ­–

אִירָא… עִזְבִינִי! אַל תַּעֲלִי צְלָלִים מֵתִים

מִקֶּבֶר, שֶׁעָלוּ עָלָיו כְּבָר עֲשַׂבִּים!..

1901