בַּמִּשְׁמֶרֶת / שאול טשרניחובסקי

מַעְדֵּר מַכִּישׁ, מַעְדֵּר דּוֹבֵר,

מַעְדֵּר כְּבַד-פֶּה וְכֶבֶד-פֶּלֶד.

אוֹמֵר הַיֶּלֶד:

– מַה פֹּה אַתָּה עוֹמֵד, אָבִי?

“פֹּה הַמִּשְׁמֶרֶת.”

– וּמִי עוֹבֵד שָׁם בַּפַּרְדֵּס?

“שָׁם? – יְרִיבִי.”

– וּבְכֵן אָבִי, יֵשׁ עֲבוֹדָה,

וּמָה אַתָּה בָּטֵל בַּחֶלֶד?

– שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד –

וּמַה אַתָּה בָּטֵל, אָבִי?

לְךָ לֹא נִמְסֶרֶת?

"אֲנִי, הֲלֹא תָּבִינָה, בְּנִי,

לֹא – יְרִיבִי."

– זוֹכֵר אֲנִי: לִפְנֵי יָמִים

קָרְאוּ עָלֵינוּ שֹׁד וָטֶבַח,

(נִדְמֶה, אֵין רֶוַח)

וּכְבָר עָמַדְתָּ פֹּה, אָבִי…

“כֵּן, בַּמִּשְׁמֶרֶת.”

– מִי בָא בַּסַיִף וּבָאֵשׁ?

“הוּא – יְרִיבִי!”

– אָבִי, אָבִי, הֲלֹא תַגִּיד:

וּמִי וָמִי אֶת נַפְשׁוֹ יָעַר,

– אוֹמֵר הַנָּעַר –

אִם שׁוּב יָבֹא הָשֵׁם נָוִי,

יָגֵן עַל קֶרֶת,

עַל הַפַּרְדֵּס וְעַל בְּעָלָיו?

“בְּנִי!” – וְאָבִי!

כפר סבא 1934