הוּא כְּבָר אֵינֶנּוּ מִתְבַּיֵּשׁ.

הוֹלֵךְ עִם שַׂק, עִם מָה שֶׁיֵּשׁ,

נִכְנָס, יוֹצֵא בְּכָל חָצֵר,

נוֹשֵׂא עֵינָיו וְלֹא עוֹצֵר.

קוֹלוֹ עָצוּב. תָּמִיד הוּא שָׁר,

וְהֵד בְּכָל חָצֵר נִשְׁאָר:

אַלטע זאַכן!

"מִנַּיִן בָּאתָ, מָה שִׁמְךָ?

וּמָה הַפֵּשֶׁר שֶׁל שִׁירְךָ?"

"בִּסְמוֹצֶ’ה, שָׁם בֵּיתִי מֻשְׁלָךְ

בְּתוֹךְ מַרְתֵּף אָפֵל וְלַח,

עִם בְּנֵי בֵּיתִי, שֶׁכֵּן יִרְבּוּ.

הַקַּיִץ לֹא מַגִּיעַ כְּלָל,

וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה אֻמְלָל,

רוּחוֹת הַחֹרֶף בּוֹ נִשְׁבּוּ.

דַּרְכִּי תָּמִיד נוֹדֶדֶת הִיא,

קוֹלִי נִשְׁמָע רַק בְּבוֹאִי:

אַלטע זאַכן!

אוֹי, יֵשׁ לִי עוֹד הָמוֹן מִלִּים,

אֲבָל הַשֶּׁקֶט מַעֲלִים

אוֹתָן כִּי לֹא צָרִיךְ עַכְשָׁו.

בַּלַּיְלָה, בְּשׁוּבִי מִכָּאן,

עָיֵף, מֻתָּשׁ וּמְרֻקָּן

אֲנִי לוֹחֵשׁ אוֹתָן לַשָּׁוְא…

אַךְ אֵיזֶה מִין פִּטְפּוּט עַקְשָׁן…

הַאֵין לָכֶם בִּגּוּד יָשָׁן?

מִטָּה, אוֹ נַעֲלַיִם יְשָׁנוֹת?

אֲנִי רוֹצֶה הַכֹּל לִקְנוֹת –

אַלטע זאַכן!"