שָׁם בַּעֲלִיַּת הַגָּג יוֹשֵׁב הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי בָּדָד וְגַלְמוּד. הוּא הָיָה עָנִי מְאֹד, כְּמִשְׁפַּט כָּל אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ. בְּבֵיתוֹ הָיוּ רַק שְׁנֵי גִלְיוֹנוֹת נְיָר לָבָן וּבִצְלוּחִית נִשְׁבָּרָה – מְעַט דְּיוֹ; זֶה הָיָה כָּל רְכוּשׁוֹ וְעָשְׁרוֹ. אֶת מַרְאֵה אַדַּרְתּוֹ הַיְחִידָה כְּבָר שִׁנָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, עַד כִּי בְכָל פַּעַם נִרְאֲתָה כַּחֲדָשָׁה; אֲבָל כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הִכִּירוּהָ תָמִיד עַל פִּי כֶתֶם הַדְּיוֹ אֲשֶׁר הָיָה עַל הַכָּתֵף הַיְמָנִית.

– אֻמְלָל! – נָדוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים – אִישׁ אֻמְלָל! –

וַיֵּלְכוּ לָהֶם הָלְאָה.

וְשָׁם בָּרָמָה הוּא יוֹשֵׁב עָצֵב וְנִדְכָּא עַד מְאֹד, וְרֹאשׁוֹ כָּפוּף עַל יָדוֹ הָרָזָה וְהַצְנוּמָה.

– אֲנָשִׁים רָעִים! יֶהֱמֶה מָרָה, וְדִמְעָה חַמָּה מִתְגַּלְגֶּלֶת מִבָּבַת עֵינוֹ עַל הַגִּלָּיוֹן, מִתְפַשֶׁטֶת וּמַרְטֶבֶת אֶת הַנְיָר…

– טְשִׁי! טְשִׁי! טְשִׁי! קוֹרְאוֹת הַדְּרוֹרִים מֵעַל הַגָּג. הַדְּרוֹרִים הָמוּ, כִּי חָפְצוּ לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנָן; וְכֵן הִסְכִּינוּ לִצְעוֹק עוֹד מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, בָּעֵת אֲשֶׁר אַחַד הַמְנַגְנִים גָּר בְּהָעֲלִיָּה הַהִיא. אָמְנָם, גַּם לוֹ לֹא הָיָה לֶחֶם רַב מְאֹד, אוּלָם אֶת הַפְּתוֹתִים הַמְעַטּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ הָיָה מְחַלֵּק תָּמִיד בֵּינוֹ וּבֵין שְׁכֵנָיו הַדְּרוֹרִים. שְׂחוֹק מַר עָבַר עַל שִׂפְתֵי הַמְשׁוֹרֵר בְּשָׁמְעוֹ אֶת צַעֲקַת הַדְּרוֹרִים. וַיָּקָם מִמּוֹשָׁבוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל הָאָרוֹן, וַיְבַקֵּשׁ וַיִּמְצָא שָׁם פַּת־לֶחֶם חֲרֵבָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּתַת אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת לִפְתוֹתִים קְטַנּוֹת – פִּזְרָן לַדְּרוֹרִים. וְהַדְרוֹרִים פִּזְזוּ וַתִּשְׁתּוֹבַבְנָה עַל הַגָּג, וַתְּחַכֶּינָה עַד־אֲשֶׁר יִסְגוֹר הַמְשׁוֹרֵר אֶת הַחַלּוֹן, וְאָז מִהֲרוּ בְחִפָּזוֹן וּבֶהָלָה אֶל הַפְּתוֹתִים.

– הֵן זֶהוּ לָהֶם קְלֹקֵל! קָרְאוּ פִתְאֹם בִּשְׂפָתָן בַּהֲחִלָּן לֶאֱכֹל – וְאִם אֵין לֶחֶם טוב מִזֶּה לַקַבְּצָן וְאֶבְיוֹן הַלָּז, אָן – יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לוֹ.

וּבְקוֹל חֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים עָזְבוּ אֶת מְקוֹמָן, וַיָּעוּפוּ לָהֶן אֶל גַּג בֵּית הַשָּׁכֵן, וַתִּלְעַגְנָה וַתְּהַתֵּלְנָה בַמְּשׁוֹרֵר. וְלַעְגָם הֶעֱצִיב מְאֹד אֶת רוּחוֹ, כִּי הוּא שָׁמַע, כְּכָל הַמְשׁוֹרְרִים, אֶת שְׁפַת־הַצִּפֳרִים.

– בְּרוּאִים שׁוֹבָבִים! קָרָא מִנַּהֲמַת לִבּוֹ – הֲלֹא תִכָּלְמוּ לְהִתְהַלֵּךְ אִתִּי בְּאִי־נִמּוּס² אֲשֶׁר כָּזֶה! אָנֹכִי מִתְפַּרְנֵס זֶה שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּהַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ הַזֶּה, וּבְעֵינֵיכֶם לֹא מְצָא חֵן! – אֲבָל חַכּוּ־נָא! בִּגְלַלְכֶם אֶמְצָא לִי לֶחֶם טוֹב מִזֶּה, וּמֵהַלֶּחֶם הַהוּא לֹא אֶתֵּן לָכֶן אַף פַּת אַחַת קְטַנָּה!…

אֲבָל הַדְּרוֹרִים הוֹסִיפוּ עוֹד לִצְעֹק וּלְהִשְׁתּוֹבֵב בְּחָזְקָה עַל גַּג הַשָּׁכֵן, בִּרְאוֹתָן כִּי הַמְשׁוֹרֵר מִתְמַרְמַר כָּכָה לַהֲתֻלֵּיהֶן. וְאָמְנָם, אֵיךְ יָכֹל לָתֵת לָהֶן לֶחֶם יָבֵשׁ כָּזֶה. הַקָּשָׁה מֵאָבֶן?! –

וְהַמְשׁוֹרֵר יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ הַשָּׁבוּר, וַיָּשֶׂם אֶת קְצֵה עֵטוֹ אֶל פִּיו וַיִּשָׁכֵהוּ. כָּכָה יַעֲשֶׂה תָמִיד בְּנוֹחַ עָלָיו הָרוּחַ וּמַחְשְׁבוֹתָיו תְּחִלֶינָה לְהִתְרוֹצִיץ בְּקִרְבּוֹ. לָאַחֲרוֹנָה בָּא לִידֵי מַחֲשָׁבָה אַחַת וַיִּטְבֹּל אֶת עֵטוֹ בִּדְיו וַיְסַדֵּר אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת וַיָּחֶל לִכְתּוֹב.

לוּ הָיָה לוֹ עוֹד מְעַט דְּיוֹ בַּצְלוּחִית הַשְּׁבוּרָה, כִּי עַתָּה עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בְּיֶתֶר עֹז! אֲבָל עַתָּה אֻלַּץ בְּכָל רֶגַע לַחְדֹל מִכְּתֹב וְלִטְבֹּל אֶת עֵטוֹ בַּדְיוֹ. וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לו לָטֹרַח! – וַיִּקַּח מִסֵּפֶל קָטָן אֶת יֶתֶר הַקַּהֲוֶה הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר הָיָה שָׁם מִשֶׁכְּבָר הַיָּמִים וַיִּשְׁפְּכֵהוּ אֶל תּוֹךְ הַדְּיוֹ. אָמְנָם, מַרְאֵה הַדְּיו שֻׁנָּה מְעַט לָרֹעַ – אֲבָל מַה בְּכַךְ? טוֹב כִּי יוּכַל הַפַּעַם לִכְתּוֹב בְּלִי הֶרֶף.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְהַמְשׁוֹרֵר כִּלָּה אֶת מְלַאכְתּוֹ. הוּא חִבֵּר אֲגָדָה נֶחְמָדָה אַחַת עַל־דְּבַר הַדְּרוֹרִים הַשּׁוֹבָבוֹת אֲשֶׁר הִתְּלוּ בַּמְשׁוֹרֵר, אֲשֶׁר נָתַן לָהֶן אֶת פַת לַחְמוֹ הָאַחֲרוֹנָה. שְׁנֵי הַגִּלְיוֹנוֹת הָיוּ כְתוּבִים מִכָּל הָעֲבָרִים. הַמְשׁוֹרֵר צָבַר מְעַט עָפָר מֵעַל הָרִצְפָּה וַיְפַזְרו עַל הַשׁוּרוֹת הַלָּחוֹת, כִּי לִקְנוֹת נְיָר־סוֹפֵג³ לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף. אַחֲרֵי כֵן קִפֵּל אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת וַיַּחֲבשׁ אֶת כּוֹבְעוֹ לְרֹאשׁוֹ וַיֵּרֶד מֵעַל הָעֲלִיָּה מִבְּלִי סְגוֹר אֶת פֶּתַח הַבָּיִת. וּבֶאֱמֶת לֹא הָיָה לו לִפְחֹד אַף מְעַט: הוּא יָדַע כִּי הַגַּנָּבִים לֹא יִמְצְאוּ מְאוּמָה בְּבֵיתוֹ.

וַיַּעֲבֹר רְחֹבוֹת אֲחָדִים עַד בּוֹאוֹ אֶל בֵּית־מִסְחַר הַסְּפָרִים. וּבְבֹאוֹ הַבַּיְתָה הִצִּיעַ לְסוֹחֵר הַסְּפָרִים לִקְנוֹת מִמָּנוּ אֶת הָאֲגָדָה לִבְנֵי־הַנְּעוּרִים. הַלָּז לָקַח אֶת הָאֲגָדָה מִיּד הַמְשׁוֹרֵר וַיָּשֶׂם עֵינוֹ בָּהּ, וּפְעָמִים אֲחָדוֹת הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה⁴, אֲבָל בְּכַלּותו לִקְרוֹא אוֹתָהּ הֵשִׁיבָה לַמְשׁוֹרֵר בְּאָמְרוֹ: “צַר לִי מְאֹד, אֲדוֹנִי, לְהָשִׁיב לְךָ אֶת הָאֲגָדָה הַיָּפָה הַזֹּאת, כִּי כְבָר יֵשׁ לִי אֲגָדָה כָזוּ הַמְסַפֶּרֶת עַל דְבַר דְרוֹרִים”…

בַּחוּץ עוֹד נִשְׁאַר הַמְשׁוֹרֵר דוּמָם עַל מְקוֹמוֹ. רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד מִבְּלִי־נוֹעַ. דִּמְעָה חַמָּה וּגְדוֹלָה שָׁטְפָה עַל לֶחְיוֹ הַצְּנוּמָה, כִּי הָיָה כְּאוֹבֵד־עֵצוֹת. לְנַסּוֹת וְלִכְתּוֹב אֲגָדָה אַחֶרֶת לֹא יָכוֹל אָז; הוּא הָיָה נִדְכָּא עַד מְאֹד.

אָבֵל וּשְׁחוֹחַ הֵחֵל לָשׁוּב הַבַּיְתָה בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ בָא וְלָנוּחַ מְעַט בִּמְעוֹנו הַצַּר אֲשֶׁר בּוֹ יְאֻלַּץ לִרְעַב לַלֶּחֶם מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת… כִּי אֶת פַּת לַחְמוֹ הָאַחֲרוֹנָה פִּזֵּר נָתַן לַדְּרוֹרִים הַשּׁוֹבָבוֹת! –

בְּלֵב נִשְׁבָּר וּבְרוּחַ נְכֵאָה הִתְקָרֵב אֶל מְעוֹנו. לֹא רָחוֹק מִשָּׁם הָיְתָה כִּכָּר רַחֲבַת־יָדַיִם שֶׁעָלֶיהָ הָיוּ מִתְקַבְּצִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ כָּל יַלְדֵי הָעִיר. הֵם יָדְעוּ הֵיטֵב אֶת הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי, כִּי הַרְבֵּה פְעָמִים סִפֵּר לָהֶם סִפּוּרִים נְעִימִים וַאֲגָדוֹת מוֹשְׁכוֹת אֶת הַלֵּב הַצָּעִיר. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַיְלָדִים מֵרָחוֹק אֶת הַמְשׁוֹרֵר וַיָּרוּצוּ אֵלָיו וַיַּחֲזִיקוּ בִּכְנַף בִּגְדוֹ, וַיִּפְצְרוּ בּוֹ כִּי יְסַפֵּר לָהֶם אֶת אַחַת מֵאֲגָדוֹתָיו הַחֲדָשׁוֹת. הַמְשׁוֹרֵר הָאֻמְלָל הָיָה נִדְכֶּה וַעֲצוּב־רוּחַ מְאֹד, אֲבָל שִׂיחַת הַקְּטַנִּים וַעֲתִירָתָם שִׁמְּחוּ מְעַט אֶת רוּחוֹ הַנְּכֵאָה.

וּבֶאֱמֶת, מַדּוּעַ לֹא יִקְרָא אֶת הָאֲגָדָה עַל דְּבַר הַדְרוֹרִים בְּאָזְנֵי הַיְלָדִים, שֶׁלְּמַעֲנָם חֻבָּרָה? וְאִם אִישׁ לֹא יֹאבֶה לִקְנוֹתָהּ מִיָּדוֹ וּלְהַדְפִּיסָהּ⁵ לָמָּה זֶה לֹא יֵדְעוּהָ לַמִּצְעָר הַיְלָדִים הָאֲחָדִים הָאֵלֶּה?

וַיֵּשֶׁב הַמְשׁוֹרֵר עַל אַחַת הַקּוֹרוֹת הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת עַל הָאָרֶץ, וַיּוֹצֵא מִצַלַּחְתּוֹ אֶת אֲגָדָתוֹ, וַיְבַקֵּשׁ אֶת הַיְלָדִים לָשֶׁבֶת בְּנִמּוּס וַיָּחֶל לִקְרוֹא. הַיְלָדִים עָמְדוּ אוֹ יָשְׁבוּ בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה וַיַּטּוּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לְקוֹל הַמְשׁוֹרֵר הַנָּעִים.

– מַה־יָּפָה וְנֶהְדָּרָה הָאֲגָדָה הַזֹּאת! נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל אִישׁ מֵאַחֲרֵי הַמְשׁוֹרֵר שֶׁהֵסֵב אֶת ראשׁוֹ לְקוֹל לְקוֹל הַקּוֹרֵא, – הַאַתָּה, אֲדוֹנִי, חִבַּרְתָּ אוֹתָהּ?

– אָ, בְּלִי שֶׂפֶק⁶, אֲנִי… גִּמְגֵּם הַמְשׁוֹרֵר.

– הַכְּבָר נִדְפָּסָה? וְאִם לֹא – אוּלַי תּוֹאִיל לְמָכְרָהּ לִי? הוֹסִיף הָאִישׁ לִשְׁאוֹל אֶת הַמְשׁוֹרֵר בְּחִבָּה.

הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי שָׁמַע לְדִבְרֵי הָאִישׁ הַַזָּר וְלֹא הֶאֱמִין כִּמְעַט לְמִשְׁמַע אָזְנָיו מֵרֹב שִׂמְחָה.

– הִנְנִי מִתְכַּבֵּד לְהִתְוַדַּע אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי – הוֹסִיף הָאִישׁ – אֲנִי מוֹצִיא לָאוֹר בְּכָל שָׁנָה מְאַסֵּף⁷ לִילָדִים וּמְאֹד יִנְעַם לִי לָתֵת מָקוֹם בּוֹ לַאֲגָדָה נֶחְמָדָה כָּזֹאת, הֲתִמְכְּרֶנָה לִי? –

– אָ! כֵּן! כֵּן! מַדוּעַ לֹא אֶמְכְּרֶנָה… עָנָה הַמְשׁוֹרֵר בִּכְבֵדוּת, כִּי לֹא הָיָה בוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה וַעֲלִיצוּת־נָפֶשׁ.

הָאִישׁ הַזָּר הוֹצִיא אֶת כִּיסוֹ מִצַּלַּחְתּוֹ וַיִּמְסֹר לַמְשׁוֹרֵר שִׁקְלֵי־זָהָב אֲחָדִים, וַיְקַבֵּל בִּמְחִירָם אֶת הָאֲגָדָה

– הִנְנִי מִתְכַּבֵּד לְבַקֶּשְׁךָ. אֲדוֹנִי – הוֹסִיף הָאִישׁ לְדַבֵּר בְּנִמּוּס אֶל הַמְשׁוֹרֵר – כִּי תוֹאִיל לְבַקְּרֵנִי בְּבֵיתִי; אֲנִי גָר לֹא רָחוֹק מִזֶּה. חַבֶּר־נָא לְמַעֲנִי עוֹד אֲגָדוֹת יָפוֹת כָּאֵלֶה, וְאָנֹכִי אֶקְנֶה אוֹתָן מִמְּךָ בְּכֶסֶף מָלֵא. הֱיֶה שָׁלוֹם! –

וּבְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר נָתַן לוֹ אֶת כַּרְטִיסוֹ⁸, שֶׁעָלָיו הָיָה רָשׁוּם שְׁמוֹ וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמְעוֹנוֹ. וַיּוֹשֶׁט לַמְשׁוֹרֵר אֶת יָדוֹ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

הַמְשׁוֹרֵר הֶעָנִי עָמַד מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה בֵּין הַיְלָדִים הָעֲלִּיזִים וְהַצּוֹהֲלִים, אֲשֶׁר לֹא הֵבִינוּ הֵיטֵב אֶת מַהוּת⁹ הַמִּקְרֶה הַמּוּזָר, אֲבָל רָאוּ כִּי פְנֵי הַמְשׁוֹרֵר נָהֲרוּ, וַיִּשְׂמְחוּ גַם הֵם בְּשִׂמְחָתוֹ, כִּי אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֲהֵבוּהוּ. וּבְקוֹל צָהֳלָה וְשָׂשׂוֹן הִקִּיפוּ אֶת הַמְשׁוֹרֵר מִכָּל הָעֲבָרִים וַיְפַזְזוּ בַּמַּעְגָּל מִסָּבִיב לוֹ. וְהוּא עוֹדֶנּוּ עֹמֵד בְּתוֹכָם מַשְׁמִים וְלֹא יֵדַע נַפְשׁוֹ. דִּמְעָה רוֹתַחַת הִתְגַּלְגְּלָה עוֹד הַפַּעַם עַל לֶחְיוֹ הַצְּנוּמָה, אֲבָל מָה רַב הַהַבְדֵּל בֵּינָהּ וּבֵין הַדִּמְעָה הַקּוֹדֶמֶת, בָּעֵת אֲשֶׁר הֵשִׁיב סוֹחֵר הַסְּפָרִים אֶת פָּנָיו רֵיקָם!

וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים עָזַב הַמְשׁוֹרֵר אֶת צִבּוּר הַיְלָדִים הָעֲלִּיזִים וַיָּרָץ אֶל הַקַּצָב¹⁰ וּמִשָּׁם – אֶל הָאוֹפֶה וּמִשָּׁם – אֶל הַחֶנְוָנִי¹¹ לִקְנוֹת שָׁם אֶת כָּל הַנָּחוּץ, כִּי זֶה שְׁלֹשֶׁת יָמִים הִתְפַּרְנֵס בְּלֶחֶם צַר וְיָבֵשׁ. וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי בֵית־מִמְכַּר הַמִּגְדָנוֹת¹² וַיָּבוֹא גַּם שָׁמָּה וַיִּקֶן תֵּבָה שְׁלֵמָה מְלֵאָה מִגְדָנוֹת, תֻּפִינִים וּרְקִיקִים לְמַעַן הַדְּרוֹרִים הַשּׁוֹבָבוֹת, וְלֹא זָכַר לָהֶן אֶת רָעָתָן וְאֶת לַעֲגָּן, אֲשֶׁר לָעֲגוּ לוֹ בְּעָנְיוֹ, בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב כִּי הֵן הֵן הֵסַבּוּ לוֹ אֶת הַשָּׂכָר הָרָב.

וּמִן הָעֵת הַהִיא חַי הַמְּשׁוֹרֵר בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה בִּמְעוֹנוֹ וְלֹא רָעַב עוד לַלֶּחֶם, כִּי חִכֵּר הַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲגָדוֹת לִבְנֵי הַנְּעוּרִים וַיִּמְכְּרֵן לַמַּדְפִיס, אֲשֶׁר קָנָה מֵאִתּוֹ אֶת אֲגָדָתוֹ עַל דְבַר הַדְרוֹרִים, אֲשֶׁר שָׁבוּ עוֹד הַפַּעַם עַל גַּג עֲלִיַת הַמְשׁוֹרֵר בִּרְאוֹתָן, כִּי מָצָא הוֹן לוֹ וּמְפַנֵּק אוֹתָן בְּכָל יוֹם כְּעֻגּוֹת וְתֻפִינִים.