בְּעֶרֶב סְתָוִי יִגָּמֵר

רִיב הַדְּבֵקִים הַמַּטְרִיד.

עִם חֲצוֹת אָנוּד בֶּחָצֵר

וְאֶקְרָא עֲנָנִים לְהָעִיד.

וְהַכֶּלֶב יִגְהַר לְרַגְלַי

דַּל שֵׂעָר, שׁוֹמֵם וְרָטֹב,

וְיַחְמֹל – עָלָיו וְעָלַי

מֵעֵבֶר לָרַע וְלַטּוֹב.

זֶה הַכֶּלֶב יְהֵא לִי לְעֵד:

סְאַת הַדֶּלֶף מְלֵאָה וּגְדוּשָׁה,

וְנִטְרַף וְנִדְחָה הַמּוֹעֵד

בְּפִי־תַמְרוּרִים שֶׁל אִשָּׁה.

כַּלְבִּי הַמִּסְכֵּן, גַּם בְּךָ

לֹא פָּסַק זֶה הַפַּחַד לִרְגֹּן

וּבוֹקֵעַ בְּקוֹל הַנְּבִיחָה

מִקֶּבֶר עָמֹק בַּגָּרוֹן.

וְכָמוֹנִי – בְּלִי שַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל

הַלַּיְלָה נִבְרֵאתָ לִבְחֹר

בֵּין הַשָּׂטָן וְהָאֵל,

בֵּין אֲפֵלָה וְהָאוֹר.

אַךְ כָּמוֹנִי תֵדַע אֶל נָכוֹן

מַהוּ חֹפֶשׁ בְּחִירָה וְעֶרְכּוֹ:

לִתְעוֹת בַּחֲצַר־שִׁגָּעוֹן

לְנִצְנוּץ פַּנַּס שׁוֹמְרֵי־חֹק.

יִשְׁכַּב הַנִּבְרָא עַל יָדִי,

בְּגוּפִי גוּפוֹ יִכְרֹךְ

וְהָיִינוּ שׁוּב אֲחָדִים

בְּלֵיל הַסְּתָו הָאָרֹךְ.