עַל זֶה שֶׁיָּדֵךְ לֹא הִצְלַחְתִּי לִכְלֹא בְּיָדַי,

עַל זֶה שֶׁבָּגַדְתִּי בַּמֶּלַח, בָּרֹךְ שֶׁל שְׂפָתַיִךְ –

עָלַי לַזְּרִיחָה הַנּוּגָה לְחַכּוֹת עַד בְּלִי דַּי

בְּיַעַר־אַקְרוֹפּוֹלִיס זֶה, הַשָּׂנוּא בִּלְעָדַיִךְ!

בַּחֹשֶׁךְ יַתְקִינוּ גְּבָרִים־אֲכָאִים סוּס־סוֹדָם,

מַסּוֹר מְשֻׁנָּן יְכַרְסֵם בַּחוֹמָה אֶת הַצֹּהַר –

לָעַד לֹא יִשְׁקֹט הַגִּרְגּוּר הַיָּבֵשׁ שֶׁל הַדָּם,

וְאֵין לָךְ לֹא שֵׁם וְלֹא צְלִיל, לֹא תְּמוּנָה וְלֹא תֹּאַר.

מַדּוּעַ נִתַּקְתִּי מִמֵּךְ, וַאֲנִי – חֲסַר־כֹּל?

עַכְשָׁו לְקַוּוֹת לְשׁוּבֵךְ לְעוֹלָם לֹא אָעֵזָּה,

בְּטֶרֶם הַחֹשֶׁךְ נָמוֹג וְקָרָא תַּרְנְגוֹל,

בְּטֶרֶם נִנְעַץ הַגַּרְזֶן הַלּוֹהֵט אֶל הַגֶּזַע.

נִצְנֵץ הַשָּׂרָף בַּחוֹמָה כַּדִּמְעָה הַצְּלוּלָה,

וְחָשָׁה הָעִיר אֶת עֲצֵי צַלְעוֹתֶיהַ בְּשֶׁקֶט,

אַךְ דָּם הִסְתָּעֵר אֶל סֻלָּם וְלַגֹּבַהּ עָלָה,

חָלְמוּ בַּשְּׁלִישִׁית הַגְּבָרִים עַל הַדְּמוּת הַמוֹשֶׁכֶת.

מַה טְּרוֹיָה, עִיר־חֶמֶד? מַה בֵּית־הַנָּשִׁים, הָאַרְמוֹן?

נִדּוֹן לְחֻרְבָּן זֶה הַשׁוֹבָךְ הָרָם שֶׁל הַמֶּלֶךְ,

וְחֵץ אַחַר חֵץ מַצְמִיחָה אֲדָמָה כְּאַגְמוֹן,

וְגֶשֶׁם יָבֵשׁ שֶׁל חִצִּים מַמְטִירִים שְׁמֵי הַפֶּלֶךְ.

כָּבָה בְּלִי כְּאֵב דְּקִירָתוֹ שֶׁל כּוֹכָב אַחֲרוֹן

וְיוֹם הַמָּחָר מְנֻמְנָם כְּמוֹ הַשּׁוֹר בָּאַסְפֶּסֶת;

עֵת שַׁחַר יַקִּישׁ כְּמוֹ סְנוּנִית אֲפֹרָה בַּחַלּוֹן –

בָּעִיר יִתְמַתַּח שׁוֹר־הַיּוֹם מִשֵּׁנָה מְחֻסְפֶּסֶת.

1920