בְּיָד רֵהָה אֶת הַחַלּוֹן פּוֹתֵחַ

אֵלֶם הַפְּחָדִים לִפְרֹק,

לַתֹּהוּ הָרוֹגֵשׁ אֶת הַיּוֹנָה שׁוֹלֵחַ

וּבְמַקּוֹרָהּ עָלֶה יָרֹק.

וַאֲרֻכּוֹת עָקַב אַחֲרֶיהָ

עַד שֶׁאָבְדָה בָּעַרְפִלִּים.

זוֹ הַשְּׁלִיחוּת תַּשְׁלִים אֶת אֲבָרֶיהָ,

זוֹ הַשְּׁלִיחוּת הָאַהֲבָה תַשְׁלִים.

אַךְ לֹא מָצְאָה רַגְלָהּ מָנוֹחַ,

חָזְרָה אֵלָיו וּבְעֵינֶיהָ דָם.

הִקְדַּמְתָּ חַלּוֹנְךָ לִפְתֹּחַ,

יוֹנָה שִׁלַּחְתָּ בְּמֻקְדָּם.

טְרוּפַת נוֹצָה עַל סַף הַבַּיִת,

אַךְ שָׁאֲפָה אֲוִיר קִנָּהּ

תָּעוּט עֲלֵי שְׁלִיחָהּ כְּעַיִט,

שְׁלוּפַת צִפֹּרֶן – הַיּוֹנָה.

בְּזַעַם תַּאֲוַת הָרֶשַׁע

נִקְּרָה חָזֵהוּ הַנָּפוּל,

בְּמַדְקֵרַת-מַקּוֹר – יוֹרֶשֶׁת

נִקְמַת בְּנֵי מַבּוּל.